איזו עדשה מתאימה לספוטינג

יציאה לספוטינג היא חוויה, בוחרים מקום שממנו ניתן לראות המראות ונחיתות, בודקים מה השעות שבהן תנועת המטוסים רבה יותר ומתאימים את כיוון ההמתנה לפי מיקום השמש, כך שהצילומים יהיו על-פי הסגנון והטעם שלנו.

מתחילים לצלם, וכל מה שמתקבל הן תמונות כאלה:

למה זה קרה?
מפני שהשתמשנו בציוד שאינו תואם את מטרת הצילום, שלא לומר "צילמנו עם הטלפון…"

מצד שני, אפשר להגיע עם ציוד צילום מקצועי בשווי אלפי שקלים, ולגלות ש"בזכות" העדשה המפלצתית אי אפשר לצלם את כל המטוס אלא רק חלקים ממנו.

התאמת הציוד לתנאי הצילום

כאשר מצלמים בתוך שדה התעופה (מי שמורשה, או מי שבדרך למטוס), צילום בסמארטפון עשוי להניב תמונות יפהפיות. הסיבה לכך היא פשוטה – הסמארטפונים המודרניים מכילים מצלמה באיכות גבוהה מאוד, ובנוסף, מכילים מעבד תמונה שמבצע תיקונים רבים לתמונה והופך אותה לתמונה נעימה לעין. הטלפון יודע לטפל בגוונים, בתיקון האיזורים הבהירים והכהים ומאפשר לרוב זוית רחבה או צרה, שנותנת מענה למרבית המקרים של צילום נוף.

צילום באותה סיטואציה בעזרת מצלמה מקצועית (SLR), או ללא-מראה(מירורלס) עם עדשת טלה עצומה, יהיה רק לרעתנו, ולא נוכל לעשות עם ה"תותח" הזה כלום. למקרים הללו, של צילום בשדה התעופה עצמו, יש להצטייד בעדשת טווח ביניים (24-70 לפול פריים, 17-55 לקרופ), ואפילו בעדשה רחבה(14-24, או 10-18 בהתאמה) לקבלת אפקט הפרספקטיבה.

צילום ספוטינג קלאסי, בו מתמקמים ליד אחד המסלולים, מחייב שימוש בעדשת טלה (ארוכת מוקד), קבועה או זום, שתאפשר לנו לקבל את המטוס על מלוא הפריים, בשלבים השונים שבו הוא חולף לידינו. חשוב לוודא שהטווח של העדשה, דווקא בקצה הרחב שלה, יאפשר לתפוס את כל המטוס כשהוא בנקודה הקרובה ביותר אלינו.

לצורך ההמחשה, עדשת 150-600, או 200-500 לא תהיה אפקטיבית באיירפורט-סיטי מפני שהמטוסים יהיו קרובים מדי עבורה, ואילו התרחקות למקום בו כן ניתן להכניס את כל המטוס לתמונה, עלולה להוביל להופעת עיוותים הנובעים מגלי חום (במיוחד בקיץ הארוך שלנו).

המלצות וכללי אצבע

לצילום באיירפורט-סיטי, או מהתמך (בעבר, לצערנו) ניתן להסתפק בעדשת 70-300 (או 80-400) לחיישן קרופ בניקון, או בעדשה המשובחת 100-400 של קנון למצלמות קנון.

כאשר מתרחקים מקו המטוסים לאיזור צפריה, תל-חדיד או נקודות אחרות מרוחקות יותר, סביר ש- 300 לא תספיק, במיוחד כשמצלמים עם מצלמות פול-פריים, ולמקרים כאלה מביאים את התותחים הכבדים – 150-600 של סיגמא או טמרון, 200-500 של ניקון וכדומה.

חשוב להדגיש ששימוש במכפל עדשה אמנם מגדיל את האובייקט המצולם, אך פוגע באיכות ומוריד צמצם בהתאם ליחס ההגדלה.

גם זה סוג של ספוטינג

ספוטר אמיתי לא יצלם מטוס אם לא ניתן לזהות את מזהה הרישום שלו, אבל יש רגעים שבהם גובר הצלם על הספוטר, ומקליקים כשיש סיכוי לפריים מיוחד.

תמונות אלה צולמו מתל-חדיד, המקום נמצא לצד כביש 444, ומאפשר צפיה ממרחק על נתב"ג, מטוסים שמגיעים לפיינל על מסלול 30, ואם יש מזל – אפשר לתפוס מטוס חולף "ליד" הירח בדרך לנחיתה, או, כמו תמונות אלה  – "ליד" השמש לאחר ההמראה.

ספוטינג נחיתות על 30

מסלול 30 בנתב"ג הוא המסלול עליו מתבצעות נחיתות כאשר יש רוח מערבית.
לרוב, מדובר בשעות אחר-הצהריים והערב.

4X-ELB

החלום הרטוב של כל חובב צילום מטוסים, הוא לצלם את המטוסים בנתב"ג, ממש בנתב"ג, בין המסלולים. לצערם של חובבי הספוטינג בישראל, הדבר אינו אפשרי, אבל יש כמה חלופות לא רעות.

ישנן שלוש נקודות מומלצות לצילום נחיתות על המסלול הזה, לכל אחת יש את היתרונות והחסרונות שלה.

תל חדיד

למגיעים מאיזור מודיעין – פונים מכביש 443 לכביש 444, עוברים את הכניסה לכביש 6, ואת הרמזור שאחריה, ופונים ימינה לפי השילוט לתל-חדיד. עולים בשביל עפר למישור פתוח, חונים בצד ושולפים את המצלמה.

המטוסים מגיעים ממזרח לאחר שעשו הקפה והם בקו ישיר למסלול.

יתרונות – אף אחד לא יבוא לשאול שאלות, חניה אינסופית.

חסרונות – לא תמיד הזווית של המטוס תניב תמונה טובה.

צומת אל-על

המפגש של כביש 40 וכביש 46. מעמידים את הרכב אחרי תחנת האוטובוס ומתקדמים קצת מעבר לשילוט כדי שלא יפריע.

המטוסים ממש בישורת האחרונה לפני הנחיתה, מגיעים מאוד נמוך.

יתרונות – רואים את המטוס מעל איירפורט-סיטי ואפשר להתכונן היטב.

חסרונות – עמודי תאורה וקווי חשמל שמפריעים לפעמים, ולא בטוח שמותר לעמוד שם שלא במצב חירום של הרכב.

דוגמאות לתמונות מצומת אל-על

איירפורט-סיטי

מעשית – ממש כמו צומת אל-על, ללא הסיכון בהעמדת הרכב במקום לא חוקי, מפסידים כמה מטרים של גובה ביחס לצומת אל-על.