תגית: צילום

חובבי התעופה ה"שרופים" מכירים את כל הנקודות הטובות שמהן ניתן לצפות בהמראות ונחיתות, הם מגיעים בזמן הנכון למקום הנכון כדי לתפוס את המטוס שחסר להם באוסף או סתם כדי להתענג שוב ושוב מצפיה בהמראה או נחיתה של המטוס האהוב עליהם.

מי שאינו חי את התחום ביום-יום יכול להצטרף לאחד מסיורי הספוטינג שניתן למצוא ברשת (בתשלום), או להרכיב לעצמו מסלול סיור (ברכב) ולבלות זמן איכות עם משפחה, חברים וכמובן – מטוסים.
כאן תוכלו למצוא את כל המידע הדרוש כדי לתכנן סיור ספוטינג שמתאים לכם, בחינם ובלו"ז שנוח לכם.

איפה נוחתים? מאיפה ממריאים?

בשדה התעופה בן-גוריון יש שלשה מסלולים פעילים, מתוכם – מרבית ההמראות מתבצעות ממסלול 26 (המסלול הצפוני שממנו ממריאים מערבה), והנחיתות מתפלגות סביב היממה על שני המסלולים האחרים – 21 שהוא המסלול המזרחי (נחיתות מצפון לדרום) ו-30 שהוא המסלול הדרומי (נחיתות ממזרח למערב).

לפני שיוצאים ומתמקמים, בודקים באתר או באפליקציה FlightRadar24 (או כל אתר אחר שמראה נחיתות והמראות) ולפי כיווני הנחיתות נבחר את נקודות התצפית (מומלץ לקרוא את הסקירה המלאה של הנקודות).

כאשר הנחיתות הן על מסלול 30 (המטוסים עושים סיבוב מעל מודיעין ומגיעים ממזרח) מומלץ להגיע לאיזור אולם האירועים באיירפורט-סיטי (לרוב יש מקומות החניה) או לתחנת האוטובוס בצומת אל-על (ניתן להעמיד בצד שני כלי רכב).

כאשר הנחיתות הן על 21 (מצפון לדרום) – אפשר להתמקם בכניסה למושב בני-עטרות בשעות הבוקר או בחניית השופרסל  של יהוד אחרי הצהרים.

עבור ההמראות מומלץ להגיע למרפסת התצפית בנתב"ג, חלופה נוספת היא גשר צפריה.

חשוב לזכור שיש "שעות מתות" בהן יש המראות בודדת במשך זמן רב, ויש שעות מאוד פעילות – הזמנים משתנים בין הימים ובין עונות השנה. ככלל – מומלץ לבדוק בלוח ההמראות והנחיתות מה צפוי באותו יום.

מה להביא? עם מי לבוא?

בסופו של דבר, מטוס ממריא או נוחת זו חוויה שתגרום להתרגשות כמעט אצל כל אחד. סיור ספוטינג יכול למלא שעתיים של שעמום לילדים קטנים, חלופה לזמן בהייה במחשב לילדים היותר גדולים ואפילו בילוי רומנטי בערב לקולו של מטוס ממריא ולמראה המנורות המהבהות של המטוס והמסלול.

לספוטינג ביום מומלץ מאוד להצטייד בכובע בכובע (רוב המקומות אינם מוצלים), מים וחטיפים או משהו לנשנש. חשוב מאוד לאסוף את הזבל כדי שאחרים יהנו מהמקומות כמו שאתם נהניתם.

לחובבי הצילום – כדאי להביא מצלמה עם עדשה לצילום מרחוק (עדשת טלה) ולשאר הצופים – משקפת היא יופי של "מגביר חוויה". מי שרוצה להשאר זמ רב במקום אחד – אפשר ורצוי להביא כסאות מתקפלים, ואפילו שמשיה, למעט לבמת התצפית בנתב"ג ששם יש איסור להעלות כסאות (חבל!).

סיורי ספוטינג מודרכים

כפי שציינתי בפתיח, ניתן להצטרף לסיורים מודרכים סביב נתב"ג, חיפוש ברשת יעלה כמה תוצאות כאלה. אני חושב שעדיף להרכיב סיור אישי לכל אחד בהתאם לזמן שמתאים לו ולכמות האנשים.
אם בכל זאת תרצו עזרה בתכנון של סיור כזה, או קיום סיור מודרך, אשמח לעזור.

כמובן שכל מי שמוצא אותי באחת מנקודות הספוטינג יזכה להסברים ומידע על המקום והמטוסים שרואים.

סיורים בתוך השדה עדיין לא קיימים לקהל הרחב כמו במספר שדות תעופה באירופה, אבל כולנו מקווים שגם זה יקרה.

 

 

"זה עושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה" (מאיר אריאל)

לראות מטוס ממריא זו באמת חוויה, העוצמה הזו, רעש המנועים, במיוחד כשמדובר ב-747, או ענק אחר, אבל גם להמראות של מטוסים קטנים יש את האופי המיוחד הזה. מעניין לבדוק למה המראה של מטוס גורמת להרגשה טובה, ואני לא מדבר רק על חובבי ספוטינג.

כנראה שההתחלה נעוצה באותה תנועה של אמא (או אבא) עם כפית ירקות מרוסקים אל פיו של התינוק, תוך משיכה של המילה "אווירון…", אך למעשה, כל דבר שהוא אינו חלק משגרת היום הופך לנושא בעל עניין.
גם היום, כשטיסה לחו"ל או לאילת אינה דבר נדיר, ומשפחות רבות יוצאות לחופשה בטיסה, עדיין צפייה בהמראה או נחיתה אינה דבר שגרתי, הרי לא לכולנו יש מרפסת שצופה על נתב"ג.

עבור חלק מאוהבי המטוסים, זה כלל לא משנה מה המריא הרגע או ינחת בעוד מספר דקות, העיקר שיש לו כנפיים והוא טס. זה יכול להיות אולטרא-לייט, באקאיי, מטוס עם מדחפים או סילון ענק. אחרים בוחרים להתמקד בנתח כזה או אחר של כלי הטיס, ויש "אספנים" שמתעדכנים מדי יום ברכישה חדשה של חברת תעופה, צביעה חדשה של מטוס, או הגעה של מטוס נדיר (נשיא ארה"ב, ב"אייר-פורס 1" למשל).

בישראל קצת קשה להיות ספוטר, בנתב"ג, או בכל שדה אחר אין "מרפסת צפייה", וגם הגישה לנקודות צפיה מחוץ לשדה, לא תמיד נוחה או אפשרית, שלא לדבר על צילום כלי-טיס צבאיים אשר מהווה בעיה בטחונית.

*** עדכון : אפריל 2018 – במת ספוטינג הוקמה בתמך המערבי ***

למזלנו, הספוטרים, שדות התעופה בישראל נמצאים בקרבת ישובים וכבישים שמאפשרים בכל-זאת להתמקם, לפעמים אפילו בנוחות, לצפות בהמראות או נחיתות ולצלם מטוסים להנאתנו.

נקודות צפייה במטוסים ממריאים ונוחתים בנתב"ג

גשר צפריה – המראות מ-26 או 30, נחיתות על 12

צומת אל-על או מקורות – נחיתות על 30

תל-חדיד – נקודה קצת מרוחקת, אבל מאפשרת זויות מעניינות למטוסים נוחתים.

בני עטרות או חניון השופרסל ביהוד – לנחיתות על 21

במת התצפית בתמך המערבי – המראות 26/30, נחיתות 12, לעיתים שניתן לראות התחלה של המראות 12.
לפני שמגיעים לנתב"ג – מומלץ להציץ בלו"ז נחיתות (או המראות) כדי לדעת מה מצפה לכם.

(בכל קישור ניתן לראות תמונות שצולמו מהמקום, הוראות הגעה והסבר קצר על המקום)

מרבית רודפי המטוסים מתרכזים סביב נתב"ג, אך גם שדה דב בתל-אביב ושדה התעופה של אילת מהווים מוקד משיכה.

מומלץ לעיין גם בסקירה החדשה של מקומות לתצפית על המראות ונחיתות.

זה מתחיל בתמונה מדהימה של מטוס שרואים בפייסבוק, קצת אחרי זה מחליטים שגם אנחנו רוצים ויכולים לצלם תמונה כזו.

מצטיידים בטלפון הסלולרי המשוכלל שלנו ויוצאים. ספוטינג ראשון!
נוסעים למקום שבו אפשר לראות מטוסים ממריאים או נוחתים, למשל, תחנת הדלק צפריה או אירפורט סיטי.

יושבים ברכב, מחכים, מחכים, מחכים והנה הוא בא, גדול, מרעיש, וגם מהיר…

שולפים את הסלולרי, מצלמים ו…

מגלים שיש לנו משהו שנראה כמו אייקון מטושטש של מטוס. קצת פאדיחה להעלות אותו לפייסבוק, נכון?

ציוד מינימלי

כדי לצלם מטוסים צריך קצת ידע בצילום.
למה קצת? כי רוב המצלמות עושות היום עבודה נפלאה במצבים האוטומטיים למינהם, ולכן צריך מצלמה דיגיטלית טובה, שיכולה "לעשות זום" ולהגדיל פי 8 ממה שרואים בעין.

לא חייבים לצלם עם SLR, ויש הרבה מצלמות קומפקטיות בשוק שיש להן יכולות מדהימות (בשלב זה אני מעדיף לא להכנס לדגמים ולפתוח ויכוח אינסופי). מי שכן מצויד ב- SLR, כדאי שתהיה לו עדשה בטווח של 70-200 כשהמצלמה עם חיישן 'קרופ', ורצוי אף יותר כאשר מדובר בחיישן פול-פריים.

חוץ ממצלמה – כדאי להתקין אפליקציה שעוזרת להתמצא במטוסים שעומדים לנחות או להמריא, הפופולרית ביותר היא FightRadar24 אבל יש גם אחרות, אחרת עלולים לשבת שעות במקום הלא נכון ולהתייבש, תרתי משמע.

חשוב להצטייד במים, כובע וסבלנות.

לבד או ביחד?

קימת התלבטות האם לצאת לצלם לבד או עם שותפים לתחביב. זו שאלה מאוד אישית ותלויה בספוטר ובחבריו, כאשר אתם לבד – אתם מנהלים לעצמכם את הזמן ומחליטים מה לצלם ומה לא. כאשר אתם בחבורה – זו הזדמנות לשאול וללמוד מהוותיקים יותר, אך יש גם אלמנט של תחרות ו"למי יש גדול יותר" (עדשה כמובן).

לאן להגיע?

בתור התחלה – המקום המוצלח לנחיתות בשעות אחה"צ הוא צומת אל-על (כביש 40/46), ולהמראות ברוב שעות היום- גשר צפריה.

שני המקומות מאפשרים גמישות רבה מבחינת חניה, זוית צילום ומספיק זמן הערכות מהרגע שמבינים שהמטוס מגיע.

ניתן לראות נחיתות גם על מסלול 21 (צפון-דרום), תלוי בשעות היום והרוח, הנקודה הטובה היא במושב בני עטרות עד הצהריים והחניה של שופר-סל אחרי הצהרים.

מצלמים

כלל אצבע לצילומי "טלה" (TELE) – זמן החשיפה הוא כאורך המוקד של העדשה, בצילום עם עדשה באורך מוקד 300מ"מ, מומלץ לצלם במהירות תריס של 1/320 לפחות, ואם זה חיישן קרופ, אז 1/500 (כי העדשה היא באורך מוקד אפקטיבי של 450).
אפשר לשחק עם הרגישות (ISO), אבל לא להשתולל, אחרת יורדים באיכות.

היתרון הגדול של המצלמה הדיגיטלית – רואים תוצאה מיידית ואין צורך לשלם על כל תמונה כמו בעידן הפילם, לכן – לפני שמתחילים, צלמו 3-5 תמונות של שמיים, בהגדרות שונות של צמצם, מהירות ורגישות, כדי לראות מה הנתונים שנותנים את גוון השמיים הכי טוב.

בנתונים הללו נסו לצלם מטוס, כדי לראות כמה הוא יוצא חד או מרוח בגלל מהירות החשיפה, ואז תגיעו לטווח המתאים ביותר עבורכם.

מה עושים עם התמונות?

מגיעים הביתה, מורידים למחשב, מתחילים לסנן את הגרועות, עוברים לסנן את המוצלחות פחות, ממשיכים עם הבינוניות, והטובות פחות, עד שמגיעים ל 10 תמונות שהן מצוינות, מתוכן בוחרים 7-8, חותכים, מיישרים, מוסיפים סימן מים כדי שלא יגנבו לכם את התמונה ורצים לספר לחבר'ה (פייסבוק, וואטסאפ, אינסטגרם…).

בהצלחה!