פורסם ב

"זה עושה לי טוב לראות מטוס" – מבט לספוטר עם לאה חננשווילי

מאיר אריאל כתב את המשפט האלמותי – "זה עושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה", את המשפט הזה כבר ציטטתי בעבר, ואני חושב שהוא מתאים גם לפוסט הזה. לא סתם מתאים, אלא ממש משתלב בכותרת, ואפילו ללא הסיפא הארוכה. הספוטרים לא צריכים דמעה שקופה, ולא מחפשים רק מטוס ממריא. רק תנו להם מקום שממנו ניתן לראות מטוסים עומדים, נוחתים, ממריאים, גרוטאות ובעצם – מה לא, והם כבר יגיעו, מצוידים במצלמה ובאהבת המטוסים.

באחת הפעמים שהגעתי לצלם בעמדת התצפית בנתב"ג, פגשתי את לאה. היא עלתה לבמה מצוידת במצלמת סוני, והחלה לצלם כל מטוס שהיא רואה. בעמדת התצפית היו עוד ספוטרים שהכירו אותה, ומהשיחה בינהם הבנתי שמדובר בחיילת שנמצאת בחופשת שחרור, ומטוסים זו אהבה ישנה שלה. עם הזמן פגשתי אותה שוב מספר פעמים, גם בנקודת התצפית, גם בסיור בנתב"ג וגם בפורומים ובקבוצות השונות. החלטתי להחזיר לאוויר את מדור "מבט לספוטר", ולאה היתה הבחירה לפוסט השני בסדרה.

747 של אל-על בנחיתת בוקר

 

נעים להכיר

נפתח בהיכרות קצרה עם לאה, ועם התשובה לשאלה 'איך הגעת לזה בכלל?'.
"הגעתי לתחביב בעיקר משתי סיבות, הראשונה היא הטיולים עם ההורים מגיל צעיר שבהם אבא שלי היה מספר לי על כל סוג של מטוס שאנחנו טסים בו, משווה ביניהם וכו', מה שנתן לי רקע על תעופה אזרחית, והשנייה היא השירות בחיל האוויר שפתח אותי לעולם התעופה הצבאית ולסוגי כלי הטיס שקיימים בה, בארץ ובחו"ל."

לאה נחשבת ספוטרית יחסית "טריה", וזאת כי בזמן השירות הצבאי בחיל האוויר לא היו לה הרבה אפשרויות לצאת ולצלם במקומות אזרחיים, וכמובן גם בבסיס יכולת הצילום היא אפסית. באפריל 2018 היתה לה טיסה לאנגליה שבמהלכה צילמה כל מה שרק אפשר, ואולי זו בעצם אבן הדרך המשמעותית הראשונה שלה בתחום הספוטינג.

 

פיאג'ו איטלקי בנתב"ג

איפה ומתי?

למרות שרוב הספוטרים שאני מכיר יודעים להגיע למקום הטוב ביותר כדי לצוד מטוס ספציפי, לכל ספוטר יש את הפינה המועדפת עליו, או כפי שלאה מספרת: "אחד המקומות האהובים עליי לספוטינג הוא הבמה בנתב"ג, מכיוון שהיא קלה יחסית להגעה, פתוחה תמיד, ללא בעיות מצד בטחון השדה וכו', לעומת מקומות כמו הגשר שבהם יכולים לגשת ולשאול מה אני עושה פה, אבל אני מקבלת בברכה כל מקום חדש שאני מגלה, למשל לא מזמן גיליתי את מקורות ולנחיתות על 30 שלא רואים מהבמה זה מקום נהדר :)". בתקופה בה לאה היתה בחופשת השחרור ועד שנקלטה במקום עבודתה, ניתן היה לפגוש אותה פעמים רבות בעמדת הצילום בנתב"ג, כמעט בכל מזג-אוויר ולדברי לאה – כ- 20 שעות בשבוע. אין ספק שזה בילוי נהדר עבור ספוטר עם הרבה זמן פנוי!

מפגן ח"א בטקס סיום קורס טיס

הישגים ושאיפות

"ההישג הכי גדול כספוטרית הוא שהצלחתי לתפוס 6 מטוסים צבאיים שונים בנתב"ג: ראם (707 של חה"א), ביצ'קראפט של הנייבי, 737 של חיל האוויר האמריקאי, פאלקון של חיל האוויר האיטלקי וקאסה C295 וA319 שניהם של חיל האוויר הצ'כי, הA319 זה זה שהביא את נשיא צ'כיה, מקווה שיהיו עוד :)", כך מספרת לאה, ובאותה נשימה לא מתביישת לספר על מטוסים שהיא לא הצליחה לתפוס: "ההחמצות המשמעותיות ביותר היו הA340 של שלדון, הC17 ו-C130 למיניהם שהגיעו, אמריקאיים וקנדים, והמטוס של אנג'לה מרקל, מקווה עוד לתפוס אותם.".

כמו ספוטרים רבים אחרים, גם ללאה יש שאיפות בתחום: לתפוס את המטוסים הכי גדולים שקיימים, הבלוגה, הדרימליפטר, ובעיקר את האנטונוב an-225 עם ששת המנועים. בנוסף: "יש ארבעה שדות תעופה שהייתי רוצה לנסוע לצלם בהם, שהם סכיפהול, הית'רו, LAX וJFK." (בהצלחה!)

מצלמה, עדשות ושאר ירקות

במלחמה האינסופית בין ניקון לקנון לאה בכלל לא משתתפת, היא מצוידת במצלמת Sony ILCA-99M2 (מאז שה-Sony SLT-A77V סיימה את חייה), עם סט עדשות מכובד הכולל עדשה רחבה שמתאימה לצילום מטוסים על הקרקע  (Sony 28-75), עדשה לצילום ספוטינג סטנדרטי (Sony G SSM 70-300) ועדשה לטווח רחוק או מטוסים קטנים (Tamron 150-600).
כששאלתי על מחלת ה"שידרוגיטיס אובססיטיס" שנדבקים בה די מהר, לא הצלחתי לקבל תשובה שהניחה את דעתי, אבל הרושם שלי הוא שהיא בינתיים די מסודרת בנושא.
את התמונות שלאה מצלמת עם העדשות הנ"ל היא מעלה באופן קבוע לפייסבוק ולפרופיל שלה באתר GuruShots, מדי פעם גם שולחת תמונות בקבוצות בוואטסאפ. מתכננת בעתיד הקרוב לפתוח בלוג אישי בצורה מסודרת ולהעלות לשם הכל כדי שיהיה נגיש גם למי שלא נוח בפורומים האחרים.

מסר אישי

כששאלתי את לאה אם יש לה משהו לומר לקהל הרחב (או בעצם לקהילת הספוטרים), היא לקחה קצת זמן ובסוף אמרה: "זה לא משנה מי אתם ומאיפה באתם, אם יש לכם אהבה למטוסים, נצלו כל זמן אפשרי לצאת, לצלם ולהתמיד עם התחביב הזה", ועוד משהו קטן – "ספוטינג בחו"ל יכול להיות הדובדבן שבקצפת, ואפילו הגלידה כולה…".

אנטונוב 132 בטיול ספוטינג בלרנקה
פורסם ב

ספוטינג סביב נתב"ג – המדריך השלם

נמל התעופה הבינלאומי "בן-גוריון", ידוע גם בשם נתב"ג או TLV, הוא מוקד משיכה לספוטרים וחובבי תעופה מהארץ ומהעולם. בעבר הרחוק היתה בטרמינל הישן (טרמינל 1) מרפסת תצפית שממנה ניתן היה לראות מטוסים ממריאים ונוחתים, אך מטבע הדברים, המצב הבטחוני שלנו הביא לסגירתה.

נחיתות או המראות?

בין אם אתם חובבי המראות או נחיתות, חשוב לדעת היכן להתמקם, בעיקר ביחס למסלולים הפעילים באותו זמן. השאלה הראונה היא "על איזה מסלול נוחתים עכשיו?" (או "מאיזה מסלול ממריאים עכשיו?").

ככלל – המראות מתבצעות ממסלול 26, נחיתות מתבצעות על 30, 21 או 12, תלוי בכיוון הרוח ועוצמתה, בשילוב חלוקה שוויונית של רעש לישובי הסביבה. הדבר הפשוט ביותר הוא לבדוק באחד האפליקציות שמציגות בזמן אמת את תנועת המטוסים (FlightRadar24 היא כנראה הפופולרית ביותר), אפשר גם לבדוק את מידע ATIS העדכני באתר רשות שדות התעופה, (לצערי, לא תמיד האתר פעיל).

אחרי שהחלטנו מה רוצים לצלם, נשאר לבחור את המיקום המתאים והיום המתאים – לשם כך כדאי להציץ בגרפים שמתארים את כמות ההמראות והנחיתות.

כמובן שרצוי להתעדכן גם בזמני המראות או נחיתות בהתאם לנקודה הנבחרת.

נקודות ספוטינג לפי מסלולים

מסלול 03-21

נחיתות מצפון לדרום

המראות מ-21 הן דבר נדיר (היו בעבר כאשר 26 היה בשיפוצים) ולכן נעבור ישר לנחיתות.

בשעות הבוקר ניתן לצלם תמונות באיכות גבוהה בשדות של בני עטרות. לרוב המעבר לכלי רכב חסום (בסופו של דבר מדובר בשטח חקלאי פרטי), ולכן ההמלצה במקרה הזה היא לבדוק ואם לא ניתן להגיע. ברכב – אז אפשר ברגל.

בשעות אחה"צ אפשר לנסות לצלם מאיזור יהוד, חשוב להקפיד על צילום מטוסים בלבד.

מסלול 08-26

המראות ממזרח למערב

הנקודה הטובה ביותר לצפיה בהמראות ממסלול 26 (לכיוון מערב) היא במת התצפית שהוקמה על-ידי רשות שדות התעופה בחניון 26 (התמך המערבי), הנקודה מתאימה לצילום בכל שעות היממה.

זו הדרך לעמדת התצפית מהכניסה הראשית לנתב"ג

מקום תצפית נוסף שהיה פופולרי מאוד עד הקמת העמדה הוא תחנת הדלק בכניסה למושב צפריה, או גשר צפריה.

נחיתות ממזרח למערב

מסלול 26 משמש לנחיתות כאשר מסלול 12-30 סגור לצרכי תחזוקה או לפי חלוקת רעש שוויונית ובהתאם לכיוון הרוח. כאשר מסלול זה משמש לנחיתות, ניתן לצלם ממספר נקודות באיזור מושב בני עטרות, אך נדרשת מיומנות לתפוס את הרגע הנכון בין העצים, עמודי החשמל והמכוניות.

מסלול 12-30

המראות מדרום מזרח לצפון מערב

מסלול זה משמש להמראות כאשר 26 סגור לצרכי תחזוקה, המראות ממסלול 30 ניתן לצלם ממרפסת התצפית בנתב"ג ("הבמה" בחניון 26), מאיזור צפריה או מהשדות שממזרח לאור יהודה.

נחיתות מדרום מזרח לצפון מערב

מבחינה מעשית, נחיתות על 30 הן הדבר הנוח והפשוט ביותר לצילום. הסיבה לכך היא שניתן לדעת הרבה זמן מראש איזה מטוס מגיע בעזרת השימוש באפליקציה, וריבוי המקומות שניתן לצלם מהם לאורך ה"פיינל", החל מאיזור התעשיה של מודיעין, דרך תל-חדיד, כפר-טרומן, איירפורט-סיטי, צומת אל-על ו"מקורות". ישנם ספוטרים שאפילו מצלמים מהחניון הישן של טרמינל 1.

נחיתות ממערב למזרח

נחיתות ממערב למזרח מתרחשות לרוב בשבתות או כשיש רוח מזרחית חזקה. במקרה זה נקודת תצפית טובה היא מרפסת התצפית בתמך.

בוקר צהריים וערב

בשעות הבוקר של הקיץ השמש מסנוורת את העומדים במרפסת התצפית, אך מי ששולט בציוד שלו יכול להפיק תמונות מיוחדות, הנקודה העדיפה עלי בבוקר היא בני עטרות כשנוחתים על 21. לעומת זאת, למגיעים לבמת הצילום בשעות הצהריים, השמש נמצאת בזוית שמאפשת צילום ושיזוף בו-זמנית. לנחיתות על 21 בשעות האלה מומלץ להגיע לשדות של הישוב מגשימים.

צילומי ערב ולילה מהבמה הן חוויה מיוחדת, אבל לרוב יהיה קשה לצלם מטוס שגם ניתן לזהות אותו.

בטחון ומשטרה

צילום מטוסים הוא תחביב לגיטימי, נפוץ, חובק עולם, וגם מאתגר את מערכי הבטחון. צילום מטוסים אזרחיים אינו עבירה על החוק. אם בחרתם לצלם בסמוך לאיזור או מתקן בטחוני – סביר שתזכו לקבל ביקור של מערך האבטחה או המשטרה. חשוב להבין שהם עושים את עבודתם ולא באו כדי להציק לאף אחד בכוונה. יש להתנהג איתם בכבוד ובנימוס, להסביר מה אתם עושים ולמה, אפשר אפילו להראות מיוזמתכם מה צילמתם. יש סיכוי שתזכו בחיוך ובברכת "בהצלחה!" והם יעזבו אתכ לנפשכם. אם בכל זאת יתפתח עימות חשוב מאוד לא להגרר להסלמה.

מרבית המקומות שמהם מומלץ לצלם, בדגש על מרפסת הצילום בנתב"ג, הם מקומות חוקיים ואין בעיה לצלם שם.

 

פורסם ב

ספוטינג בפאפוס, מדריך לספוטר המזדמן

ספטמבר 2017, חופשה קצרה בקפריסין, ואם נדייק – חופשה במחוז פאפוס.
פאפוס הוא המחוז המערבי של קפריסין, ומתאפיין במזג אוויר מאוד דומה למישור החוף והשפלה בישראל. בפאפוס, העיר, יש נמל קטן, טירה קטנה, מספר אתרי עתיקות ו… שדה תעופה בינלאומי.

לקראת הנסיעה נאסף מידע רלוונטי (מבחינת ספוטינג, כמובן) על השדה, מקומות לצילום ותנועת המטוסים, מתוך כוונה להקצות יום אחד מהחופשה לתחביב הממכר הזה.

שדה התעופה של פאפוס (PFO)

בשדה יש מסלול אחד המשמש לנחיתות והמראות (29/11) ובאופן כללי מדובר בשדה דליל מבחינת נחיתות והמראות, ודליל במיוחד למי שמחפש לצוד את המטוסים הגדולים. מצד שני, לפעמים יש שם הפתעות כמו הנמר של Rossiya, או מטוסים נדירים אחרים.
חלקים מן השדה וסביבתו משמשים כבסיס צבאי ולכן הצילום באיזור עלול להביא למפגש לא נעים עם כוחות הבטחון, במיוחד כשמדובר בצלמים לא מקומיים. לפיכך, מומלץ לא להסתכן ולהסתפק בצילום מנקודה רחוקה יותר, ולהמנע מצילום לתוך השדה עצמו.

קיומו של מסלול אחד בלבד, מוביל באופן הגיוני לצילום של המראות, או נחיתות, אך לא בו-זמנית, כמובן – בתלות בכיוון הרוח. משבי רוח מצפון או מערב יגרמו לנחיתות והמראות ממסלול 29, רוח דרומית או מזרחית תוביל לנחיתות והמראות על 11.

טיסות סדירות וצ'ארטרים לפאפוס

לשדה התעופה של פאפוס מגיעות טיסות סדירות של TUS, Ryan, TUI, S7, Jet2, British Airways ובעונת הקיץ מספר חברות נוספות. מבדיקה של לוח הטיסות ניתן לראות שחלק מהנחיתות או ההמראות הן בערב, ולכן נשארים עם כ-10 טיסות בלבד בשעות האור. עבור מי שמצפה לכרטיס זכרון מלא במאות תמונות של מטוסים שאינם מגיעים לארץ, פאפוס אינו היעד הרלוונטי.

בעונת התיירות של פאפוס, מאמצע יוני עד סוף אוגוסט, ניתן לצפות בטיסות צ'ארטר מישראל במטוסים של ארקיע או מטוסים חכורים, אבל בשביל זה לא צריך להגיע לפאפוס 🙂

מי שישהה מספיק זמן יזכה לראות 747 של רוסיה, ומי שבאמת בעל מזל – אולי יראה את EI-XLD  בצביעת ראש הנמר, אני לצערי לא זכיתי לראות אותו, אבל שני אחרים כן, משום מה הטיסות האלה לא מופיעות כשמחפשים ב- FR24 לפי שדה היעד.

מקומות לספוטינג

נתחיל בעובדה שבקפריסין נוהגים בצד השני, כמו בבריטניה, כך שמי שלא רוצה להסתכן בכניסה לנתיב הלא נכון, מוותר על שכירת רכב ונאלץ להסתדר בתחבורה ציבורית או במוניות. לשניהם יש חסרונות – התחבורה הציבורית לא תביא בדיוק לנקודה הטובה ביותר, המונית אמנם תביא אל היעד, אבל כשתזמינו בטלפון מונית בחזרה למלון, יהיה קצת קשה להסביר לנהג המונית את המיקום (לא כולם מכירים שם את וואטסאפ).

ספוטינג בשעות הבוקר

כאשר ההמראות הן ממסלול 29, כדאי להתמקם בחלק הדרומי של חוף ירוסקיפו (Γεροσκήπου), במרחק שלא יגרום למפגש עם כוחות הבטחון, עד שעות הצהריים ניתן לצלם המראות, כשהשמש בזווית לא רעה (דרומית מזרחית לצלם והמטוס).
נחיתות בשעות הבוקר על 29 קצת יותר קשה לצלם מכיוון שהאיזור הסמוך למסלול הוא שטח צבאי ורצוי לא להסתובב שם עם מצלמה, במיוחד כזו שמושכת את העין.

אם הרוח היא מערבית/צפונית, הנחיתות תהיינה מעל הים ומנקודת חוף ירוסקיפו ניתן לצלם ממרחק קצר את המטוסים בגישה למסלול.

ספוטינג אחר-הצהריים

משעות הצהריים השמש נמצאת במיקום "לא נוח" מבחינת חוף ירוסקיפו, ולכן לנחיתות על 29 יש לעבור לחוף שנמצא ליד חורשת טימי. במקום יש מסעדת חוף נחמדה, אפשר לשבת בצל ולקפוץ החוץ כל פעם שמגיע מטוס. המרחק מנקודה זו למסלול הוא די גדול ומחייב שימוש בעדשת 300מ"מ לפחות, ובאופן ישיר המשמעות היא שבימים חמים מקבלים מטוסים מעוותים מגלי-חום, כפי שניתן, לדאבוני, לראות בתמונות הבאות.

תמונות מ-PFO

פורסם ב

קשה להיות ספוטר בישראל

מה בסך הכל ביקשנו?
להיות כמו מדינות אירופה, לשבת על הדשא הירוק ליד המסלולים ולצלם המראות ונחיתות כאוות נפשנו. זה הכל.

למה בישראל זה שונה?

כי ישראל באמת שונה.
ראשית – אין לנו דשא ירוק שמקיף את שדה התעופה!
שנית – נמל התעופה בן-גוריון (נתב"ג) שימש במשך שנים רבות גם כבסיס חיל האוויר, ולכן חלקים ממנו היו מוגדרים מתקן צבאי ואסורים לצילום, כך גם לגבי התעשייה האווירית.
שלישית – נתב"ג נחשב מתקן אסטרטגי וקיימים מעגלי הגנה ובטחון שונים שיש הגיון רב באי-חשיפתם.

הצד השני של המשוואה

כל מטוס שטס בשמיים נראה לעיני כל, אפשר לשבת באינספור מקומות סביב נתב"ג ולצלם מבלי שאיש ידע, גרוע מכך – כל כלי רכב שיש בו מצלמת כביש רחבת זוית קולט את הנעשה מעבר לגדר, שלא לדבר על מי שמצלם תוך כדי נסיעה בכוונה תחילה.

בתוך המציאות הזו נמצאים אנחנו, הספוטרים, חובבי צילום המטוסים. למרבית הספוטרים יש גבולות גזרה די ברורים, חלקם הגדול מסתפק במטוסים אזרחיים, ולאלה שמצלמים גם מטוסים צבאיים ידוע שאסור לצלם לתוך בסיס צבאי, ולרוב הם דואגים להעביר את התמונות לצנזורה לפני פרסום.

הגודל גם קובע

חובבי הצילום שהחליטו להשקיע בתחביב, הצטיידו במצלמה איכותית ועדשה ארוכת טווח שמאפשרת לצלם בפירוט רב, למרות שכיום טלפונים סלולריים לא מביישים את המצלמות הכבדות בכמות הפיקסלים. גם מהן ניתן לחלץ פרטים, והדבר יעיל כאשר לא רוצים שישימו לב למצלם. אלא שאנחנו לא שם. אנחנו לא מתחבאים, אנחנו בכוונה בולטים בשטח כי אין לנו מה להסתיר, ואז קורה הדבר הבא – עוברים ושבים רואים אדם עם מצלמה, יושב בחוץ, בחום ומצלם מטוסים. אם זה נראה להם חשוד, הם מדווחים למשטרה, או לאנשי הבטחון בשדה ואז אנחנו צריכים להיות במעמד של "מסביר הסברים". למזלנו, לרוב מפגשים כאלה מסתיימים בלא-כלום, והכותב יכול להעיד ממקור ראשון על שני מפגשים עם שוטרים שהסתיימו בהחלפת חוויות על עדשות ומצלמות.

למה להסתבך אם יש פתרון פשוט?

אם נבדוק מה בעצם הספוטרים רוצים, נראה שלא מדובר ביעד בלתי ניתן להשגה. הספוטרים רוצים לצלם מטוסים, במקום שבו ניתן לראות אותם ללא גלי-חום, רצוי לתפוס את רגע ההמראה ואת העשן ברגע הנגיעה במסלול, ובאופן כללי – לצלם בלי להפריע לאף אחד ובלי שאף אחד יפריע לספוטרים.

את כל זה ניתן ליישם בקלות על-ידי מרפסת-צפייה. היא יכולה להיות מסודרת, מאווררת (לא ממוזגת, כי מי ירצה לצלם דרך זכוכית?), עם ספסלים וצל ואפילו אפשר לפתוח שם עמדת קפה ושתיה.

"אין מקום"

קיימים מספר מקומות בנתב"ג שניתן להקים מקום כזה, בלי להסתבך עם מעבר אזרחים בשטח האווירי. הפשוט ביותר – שחזור מרפסת התצפית שהיתה בטרמינל 1 עד שנות ה-80. מקום אפשרי נוסף על גג המבנה שנמצא בקצה התמך המערבי, והאופציה שיכולה להפוך ללהיט לחובבי התעופה – הפיכת הג'מבו הנטוש למועדון ספוטרים ועמדת תצפית.

מקומות יש, לכל אחד מהם ניתן כמובן להעלות טיעוני-נגד ולהפיל את הרעיון. ההצעה העדכנית מדברת על מרפסת תצפית שתהיה על גג המלון שיוקם בנתב"ג. עד אז – נמשיך לאלתר מקומות, למשוך תשומת לב מיותרת, להתמודד עם החום והקוצים בקיץ, והשמיים הפתוחים עם הגשם בחורף.

פורסם ב

איזו עדשה מתאימה לספוטינג

יציאה לספוטינג היא חוויה, בוחרים מקום שממנו ניתן לראות המראות ונחיתות, בודקים מה השעות שבהן תנועת המטוסים רבה יותר ומתאימים את כיוון ההמתנה לפי מיקום השמש, כך שהצילומים יהיו על-פי הסגנון והטעם שלנו.

מתחילים לצלם, וכל מה שמתקבל הן תמונות כאלה:

למה זה קרה?
מפני שהשתמשנו בציוד שאינו תואם את מטרת הצילום, שלא לומר "צילמנו עם הטלפון…"

מצד שני, אפשר להגיע עם ציוד צילום מקצועי בשווי אלפי שקלים, ולגלות ש"בזכות" העדשה המפלצתית אי אפשר לצלם את כל המטוס אלא רק חלקים ממנו.

התאמת הציוד לתנאי הצילום

כאשר מצלמים בתוך שדה התעופה (מי שמורשה, או מי שבדרך למטוס), צילום בסמארטפון עשוי להניב תמונות יפהפיות. הסיבה לכך היא פשוטה – הסמארטפונים המודרניים מכילים מצלמה באיכות גבוהה מאוד, ובנוסף, מכילים מעבד תמונה שמבצע תיקונים רבים לתמונה והופך אותה לתמונה נעימה לעין. הטלפון יודע לטפל בגוונים, בתיקון האיזורים הבהירים והכהים ומאפשר לרוב זוית רחבה או צרה, שנותנת מענה למרבית המקרים של צילום נוף.

צילום באותה סיטואציה בעזרת מצלמה מקצועית (SLR), או ללא-מראה(מירורלס) עם עדשת טלה עצומה, יהיה רק לרעתנו, ולא נוכל לעשות עם ה"תותח" הזה כלום. למקרים הללו, של צילום בשדה התעופה עצמו, יש להצטייד בעדשת טווח ביניים (24-70 לפול פריים, 17-55 לקרופ), ואפילו בעדשה רחבה(14-24, או 10-18 בהתאמה) לקבלת אפקט הפרספקטיבה.

צילום ספוטינג קלאסי, בו מתמקמים ליד אחד המסלולים, מחייב שימוש בעדשת טלה (ארוכת מוקד), קבועה או זום, שתאפשר לנו לקבל את המטוס על מלוא הפריים, בשלבים השונים שבו הוא חולף לידינו. חשוב לוודא שהטווח של העדשה, דווקא בקצה הרחב שלה, יאפשר לתפוס את כל המטוס כשהוא בנקודה הקרובה ביותר אלינו.

לצורך ההמחשה, עדשת 150-600, או 200-500 לא תהיה אפקטיבית באיירפורט-סיטי מפני שהמטוסים יהיו קרובים מדי עבורה, ואילו התרחקות למקום בו כן ניתן להכניס את כל המטוס לתמונה, עלולה להוביל להופעת עיוותים הנובעים מגלי חום (במיוחד בקיץ הארוך שלנו).

המלצות וכללי אצבע

לצילום באיירפורט-סיטי, או מהתמך (בעבר, לצערנו) ניתן להסתפק בעדשת 70-300 (או 80-400) לחיישן קרופ בניקון, או בעדשה המשובחת 100-400 של קנון למצלמות קנון.

כאשר מתרחקים מקו המטוסים לאיזור צפריה, תל-חדיד או נקודות אחרות מרוחקות יותר, סביר ש- 300 לא תספיק, במיוחד כשמצלמים עם מצלמות פול-פריים, ולמקרים כאלה מביאים את התותחים הכבדים – 150-600 של סיגמא או טמרון, 200-500 של ניקון וכדומה.

חשוב להדגיש ששימוש במכפל עדשה אמנם מגדיל את האובייקט המצולם, אך פוגע באיכות ומוריד צמצם בהתאם ליחס ההגדלה.

פורסם ב

מקומות לצפייה בהמראות ונחיתות

"זה עושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה" (מאיר אריאל)

לראות מטוס ממריא זו באמת חוויה, העוצמה הזו, רעש המנועים, במיוחד כשמדובר ב-747, או ענק אחר, אבל גם להמראות של מטוסים קטנים יש את האופי המיוחד הזה. מעניין לבדוק למה המראה של מטוס גורמת להרגשה טובה, ואני לא מדבר רק על חובבי ספוטינג.

כנראה שההתחלה נעוצה באותה תנועה של אמא (או אבא) עם כפית ירקות מרוסקים אל פיו של התינוק, תוך משיכה של המילה "אווירון…", אך למעשה, כל דבר שהוא אינו חלק משגרת היום הופך לנושא בעל עניין.
גם היום, כשטיסה לחו"ל או לאילת אינה דבר נדיר, ומשפחות רבות יוצאות לחופשה בטיסה, עדיין צפייה בהמראה או נחיתה אינה דבר שגרתי, הרי לא לכולנו יש מרפסת שצופה על נתב"ג.

עבור חלק מאוהבי המטוסים, זה כלל לא משנה מה המריא הרגע או ינחת בעוד מספר דקות, העיקר שיש לו כנפיים והוא טס. זה יכול להיות אולטרא-לייט, באקאיי, מטוס עם מדחפים או סילון ענק. אחרים בוחרים להתמקד בנתח כזה או אחר של כלי הטיס, ויש "אספנים" שמתעדכנים מדי יום ברכישה חדשה של חברת תעופה, צביעה חדשה של מטוס, או הגעה של מטוס נדיר (נשיא ארה"ב, ב"אייר-פורס 1" למשל).

בישראל קצת קשה להיות ספוטר, בנתב"ג, או בכל שדה אחר אין "מרפסת צפייה", וגם הגישה לנקודות צפיה מחוץ לשדה, לא תמיד נוחה או אפשרית, שלא לדבר על צילום כלי-טיס צבאיים אשר מהווה בעיה בטחונית.

*** עדכון : אפריל 2018 – במת ספוטינג הוקמה בתמך המערבי ***

למזלנו, הספוטרים, שדות התעופה בישראל נמצאים בקרבת ישובים וכבישים שמאפשרים בכל-זאת להתמקם, לפעמים אפילו בנוחות, לצפות בהמראות או נחיתות ולצלם מטוסים להנאתנו.

נקודות צפייה במטוסים ממריאים ונוחתים בנתב"ג

גשר צפריה – המראות מ-26 או 30, נחיתות על 12

צומת אל-על או מקורות – נחיתות על 30

תל-חדיד – נקודה קצת מרוחקת, אבל מאפשרת זויות מעניינות למטוסים נוחתים.

בני עטרות או חניון השופרסל ביהוד – לנחיתות על 21

במת התצפית בתמך המערבי – המראות 26/30, נחיתות 12, לעיתים שניתן לראות התחלה של המראות 12.
לפני שמגיעים לנתב"ג – מומלץ להציץ בלו"ז נחיתות (או המראות) כדי לדעת מה מצפה לכם.

(בכל קישור ניתן לראות תמונות שצולמו מהמקום, הוראות הגעה והסבר קצר על המקום)

מרבית רודפי המטוסים מתרכזים סביב נתב"ג, אך גם שדה דב בתל-אביב ושדה התעופה של אילת מהווים מוקד משיכה.

מומלץ לעיין גם בסקירה החדשה של מקומות לתצפית על המראות ונחיתות.

פורסם ב

מה צריך כדי לצאת לספוטינג הראשון?

זה מתחיל בתמונה מדהימה של מטוס שרואים בפייסבוק, קצת אחרי זה מחליטים שגם אנחנו רוצים ויכולים לצלם תמונה כזו.

מצטיידים בטלפון הסלולרי המשוכלל שלנו ויוצאים. ספוטינג ראשון!
נוסעים למקום שבו אפשר לראות מטוסים ממריאים או נוחתים, למשל, תחנת הדלק צפריה או אירפורט סיטי.

יושבים ברכב, מחכים, מחכים, מחכים והנה הוא בא, גדול, מרעיש, וגם מהיר…

שולפים את הסלולרי, מצלמים ו…

מגלים שיש לנו משהו שנראה כמו אייקון מטושטש של מטוס. קצת פאדיחה להעלות אותו לפייסבוק, נכון?

ציוד מינימלי

כדי לצלם מטוסים צריך קצת ידע בצילום.
למה קצת? כי רוב המצלמות עושות היום עבודה נפלאה במצבים האוטומטיים למינהם, ולכן צריך מצלמה דיגיטלית טובה, שיכולה "לעשות זום" ולהגדיל פי 8 ממה שרואים בעין.

לא חייבים לצלם עם SLR, ויש הרבה מצלמות קומפקטיות בשוק שיש להן יכולות מדהימות (בשלב זה אני מעדיף לא להכנס לדגמים ולפתוח ויכוח אינסופי). מי שכן מצויד ב- SLR, כדאי שתהיה לו עדשה בטווח של 70-200 כשהמצלמה עם חיישן 'קרופ', ורצוי אף יותר כאשר מדובר בחיישן פול-פריים.

חוץ ממצלמה – כדאי להתקין אפליקציה שעוזרת להתמצא במטוסים שעומדים לנחות או להמריא, הפופולרית ביותר היא FightRadar24 אבל יש גם אחרות, אחרת עלולים לשבת שעות במקום הלא נכון ולהתייבש, תרתי משמע.

חשוב להצטייד במים, כובע וסבלנות.

לבד או ביחד?

קימת התלבטות האם לצאת לצלם לבד או עם שותפים לתחביב. זו שאלה מאוד אישית ותלויה בספוטר ובחבריו, כאשר אתם לבד – אתם מנהלים לעצמכם את הזמן ומחליטים מה לצלם ומה לא. כאשר אתם בחבורה – זו הזדמנות לשאול וללמוד מהוותיקים יותר, אך יש גם אלמנט של תחרות ו"למי יש גדול יותר" (עדשה כמובן).

לאן להגיע?

בתור התחלה – המקום המוצלח לנחיתות בשעות אחה"צ הוא צומת אל-על (כביש 40/46), ולהמראות ברוב שעות היום- גשר צפריה.

שני המקומות מאפשרים גמישות רבה מבחינת חניה, זוית צילום ומספיק זמן הערכות מהרגע שמבינים שהמטוס מגיע.

ניתן לראות נחיתות גם על מסלול 21 (צפון-דרום), תלוי בשעות היום והרוח, הנקודה הטובה היא במושב בני עטרות עד הצהריים והחניה של שופר-סל אחרי הצהרים.

מצלמים

כלל אצבע לצילומי "טלה" (TELE) – זמן החשיפה הוא כאורך המוקד של העדשה, בצילום עם עדשה באורך מוקד 300מ"מ, מומלץ לצלם במהירות תריס של 1/320 לפחות, ואם זה חיישן קרופ, אז 1/500 (כי העדשה היא באורך מוקד אפקטיבי של 450).
אפשר לשחק עם הרגישות (ISO), אבל לא להשתולל, אחרת יורדים באיכות.

היתרון הגדול של המצלמה הדיגיטלית – רואים תוצאה מיידית ואין צורך לשלם על כל תמונה כמו בעידן הפילם, לכן – לפני שמתחילים, צלמו 3-5 תמונות של שמיים, בהגדרות שונות של צמצם, מהירות ורגישות, כדי לראות מה הנתונים שנותנים את גוון השמיים הכי טוב.

בנתונים הללו נסו לצלם מטוס, כדי לראות כמה הוא יוצא חד או מרוח בגלל מהירות החשיפה, ואז תגיעו לטווח המתאים ביותר עבורכם.

מה עושים עם התמונות?

מגיעים הביתה, מורידים למחשב, מתחילים לסנן את הגרועות, עוברים לסנן את המוצלחות פחות, ממשיכים עם הבינוניות, והטובות פחות, עד שמגיעים ל 10 תמונות שהן מצוינות, מתוכן בוחרים 7-8, חותכים, מיישרים, מוסיפים סימן מים כדי שלא יגנבו לכם את התמונה ורצים לספר לחבר'ה (פייסבוק, וואטסאפ, אינסטגרם…).

בהצלחה!