איזו עדשה מתאימה לספוטינג

יציאה לספוטינג היא חוויה, בוחרים מקום שממנו ניתן לראות המראות ונחיתות, בודקים מה השעות שבהן תנועת המטוסים רבה יותר ומתאימים את כיוון ההמתנה לפי מיקום השמש, כך שהצילומים יהיו על-פי הסגנון והטעם שלנו.

מתחילים לצלם, וכל מה שמתקבל הן תמונות כאלה:

למה זה קרה?
מפני שהשתמשנו בציוד שאינו תואם את מטרת הצילום, שלא לומר "צילמנו עם הטלפון…"

מצד שני, אפשר להגיע עם ציוד צילום מקצועי בשווי אלפי שקלים, ולגלות ש"בזכות" העדשה המפלצתית אי אפשר לצלם את כל המטוס אלא רק חלקים ממנו.

התאמת הציוד לתנאי הצילום

כאשר מצלמים בתוך שדה התעופה (מי שמורשה, או מי שבדרך למטוס), צילום בסמארטפון עשוי להניב תמונות יפהפיות. הסיבה לכך היא פשוטה – הסמארטפונים המודרניים מכילים מצלמה באיכות גבוהה מאוד, ובנוסף, מכילים מעבד תמונה שמבצע תיקונים רבים לתמונה והופך אותה לתמונה נעימה לעין. הטלפון יודע לטפל בגוונים, בתיקון האיזורים הבהירים והכהים ומאפשר לרוב זוית רחבה או צרה, שנותנת מענה למרבית המקרים של צילום נוף.

צילום באותה סיטואציה בעזרת מצלמה מקצועית (SLR), או ללא-מראה(מירורלס) עם עדשת טלה עצומה, יהיה רק לרעתנו, ולא נוכל לעשות עם ה"תותח" הזה כלום. למקרים הללו, של צילום בשדה התעופה עצמו, יש להצטייד בעדשת טווח ביניים (24-70 לפול פריים, 17-55 לקרופ), ואפילו בעדשה רחבה(14-24, או 10-18 בהתאמה) לקבלת אפקט הפרספקטיבה.

צילום ספוטינג קלאסי, בו מתמקמים ליד אחד המסלולים, מחייב שימוש בעדשת טלה (ארוכת מוקד), קבועה או זום, שתאפשר לנו לקבל את המטוס על מלוא הפריים, בשלבים השונים שבו הוא חולף לידינו. חשוב לוודא שהטווח של העדשה, דווקא בקצה הרחב שלה, יאפשר לתפוס את כל המטוס כשהוא בנקודה הקרובה ביותר אלינו.

לצורך ההמחשה, עדשת 150-600, או 200-500 לא תהיה אפקטיבית באיירפורט-סיטי מפני שהמטוסים יהיו קרובים מדי עבורה, ואילו התרחקות למקום בו כן ניתן להכניס את כל המטוס לתמונה, עלולה להוביל להופעת עיוותים הנובעים מגלי חום (במיוחד בקיץ הארוך שלנו).

המלצות וכללי אצבע

לצילום באיירפורט-סיטי, או מהתמך (בעבר, לצערנו) ניתן להסתפק בעדשת 70-300 (או 80-400) לחיישן קרופ בניקון, או בעדשה המשובחת 100-400 של קנון למצלמות קנון.

כאשר מתרחקים מקו המטוסים לאיזור צפריה, תל-חדיד או נקודות אחרות מרוחקות יותר, סביר ש- 300 לא תספיק, במיוחד כשמצלמים עם מצלמות פול-פריים, ולמקרים כאלה מביאים את התותחים הכבדים – 150-600 של סיגמא או טמרון, 200-500 של ניקון וכדומה.

חשוב להדגיש ששימוש במכפל עדשה אמנם מגדיל את האובייקט המצולם, אך פוגע באיכות ומוריד צמצם בהתאם ליחס ההגדלה.

מה צריך כדי לצאת לספוטינג הראשון?

זה מתחיל בתמונה מדהימה של מטוס שרואים בפייסבוק, קצת אחרי זה מחליטים שגם אנחנו רוצים ויכולים לצלם תמונה כזו.

מצטיידים בטלפון הסלולרי המשוכלל שלנו ויוצאים. ספוטינג ראשון!
נוסעים למקום שבו אפשר לראות מטוסים ממריאים או נוחתים, למשל, תחנת הדלק צפריה או אירפורט סיטי.

יושבים ברכב, מחכים, מחכים, מחכים והנה הוא בא, גדול, מרעיש, וגם מהיר…

שולפים את הסלולרי, מצלמים ו…

מגלים שיש לנו משהו שנראה כמו אייקון מטושטש של מטוס. קצת פאדיחה להעלות אותו לפייסבוק, נכון?

ציוד מינימלי

כדי לצלם מטוסים צריך קצת ידע בצילום.
למה קצת? כי רוב המצלמות עושות היום עבודה נפלאה במצבים האוטומטיים למינהם, ולכן צריך מצלמה דיגיטלית טובה, שיכולה "לעשות זום" ולהגדיל פי 8 ממה שרואים בעין.

לא חייבים לצלם עם SLR, ויש הרבה מצלמות קומפקטיות בשוק שיש להן יכולות מדהימות (בשלב זה אני מעדיף לא להכנס לדגמים ולפתוח ויכוח אינסופי). מי שכן מצויד ב- SLR, כדאי שתהיה לו עדשה בטווח של 70-200 כשהמצלמה עם חיישן 'קרופ', ורצוי אף יותר כאשר מדובר בחיישן פול-פריים.

חוץ ממצלמה – כדאי להתקין אפליקציה שעוזרת להתמצא במטוסים שעומדים לנחות או להמריא, הפופולרית ביותר היא FightRadar24 אבל יש גם אחרות, אחרת עלולים לשבת שעות במקום הלא נכון ולהתייבש, תרתי משמע.

חשוב להצטייד במים, כובע וסבלנות.

לבד או ביחד?

קימת התלבטות האם לצאת לצלם לבד או עם שותפים לתחביב. זו שאלה מאוד אישית ותלויה בספוטר ובחבריו, כאשר אתם לבד – אתם מנהלים לעצמכם את הזמן ומחליטים מה לצלם ומה לא. כאשר אתם בחבורה – זו הזדמנות לשאול וללמוד מהוותיקים יותר, אך יש גם אלמנט של תחרות ו"למי יש גדול יותר" (עדשה כמובן).

לאן להגיע?

בתור התחלה – המקום המוצלח לנחיתות בשעות אחה"צ הוא צומת אל-על (כביש 40/46), ולהמראות ברוב שעות היום- גשר צפריה.

שני המקומות מאפשרים גמישות רבה מבחינת חניה, זוית צילום ומספיק זמן הערכות מהרגע שמבינים שהמטוס מגיע.

ניתן לראות נחיתות גם על מסלול 21 (צפון-דרום), תלוי בשעות היום והרוח, הנקודה הטובה היא במושב בני עטרות עד הצהריים והחניה של שופר-סל אחרי הצהרים.

מצלמים

כלל אצבע לצילומי "טלה" (TELE) – זמן החשיפה הוא כאורך המוקד של העדשה, בצילום עם עדשה באורך מוקד 300מ"מ, מומלץ לצלם במהירות תריס של 1/320 לפחות, ואם זה חיישן קרופ, אז 1/500 (כי העדשה היא באורך מוקד אפקטיבי של 450).
אפשר לשחק עם הרגישות (ISO), אבל לא להשתולל, אחרת יורדים באיכות.

היתרון הגדול של המצלמה הדיגיטלית – רואים תוצאה מיידית ואין צורך לשלם על כל תמונה כמו בעידן הפילם, לכן – לפני שמתחילים, צלמו 3-5 תמונות של שמיים, בהגדרות שונות של צמצם, מהירות ורגישות, כדי לראות מה הנתונים שנותנים את גוון השמיים הכי טוב.

בנתונים הללו נסו לצלם מטוס, כדי לראות כמה הוא יוצא חד או מרוח בגלל מהירות החשיפה, ואז תגיעו לטווח המתאים ביותר עבורכם.

מה עושים עם התמונות?

מגיעים הביתה, מורידים למחשב, מתחילים לסנן את הגרועות, עוברים לסנן את המוצלחות פחות, ממשיכים עם הבינוניות, והטובות פחות, עד שמגיעים ל 10 תמונות שהן מצוינות, מתוכן בוחרים 7-8, חותכים, מיישרים, מוסיפים סימן מים כדי שלא יגנבו לכם את התמונה ורצים לספר לחבר'ה (פייסבוק, וואטסאפ, אינסטגרם…).

בהצלחה!