פורסם ב

"זה עושה לי טוב לראות מטוס" – מבט לספוטר עם לאה חננשווילי

מאיר אריאל כתב את המשפט האלמותי – "זה עושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה", את המשפט הזה כבר ציטטתי בעבר, ואני חושב שהוא מתאים גם לפוסט הזה. לא סתם מתאים, אלא ממש משתלב בכותרת, ואפילו ללא הסיפא הארוכה. הספוטרים לא צריכים דמעה שקופה, ולא מחפשים רק מטוס ממריא. רק תנו להם מקום שממנו ניתן לראות מטוסים עומדים, נוחתים, ממריאים, גרוטאות ובעצם – מה לא, והם כבר יגיעו, מצוידים במצלמה ובאהבת המטוסים.

באחת הפעמים שהגעתי לצלם בעמדת התצפית בנתב"ג, פגשתי את לאה. היא עלתה לבמה מצוידת במצלמת סוני, והחלה לצלם כל מטוס שהיא רואה. בעמדת התצפית היו עוד ספוטרים שהכירו אותה, ומהשיחה בינהם הבנתי שמדובר בחיילת שנמצאת בחופשת שחרור, ומטוסים זו אהבה ישנה שלה. עם הזמן פגשתי אותה שוב מספר פעמים, גם בנקודת התצפית, גם בסיור בנתב"ג וגם בפורומים ובקבוצות השונות. החלטתי להחזיר לאוויר את מדור "מבט לספוטר", ולאה היתה הבחירה לפוסט השני בסדרה.

747 של אל-על בנחיתת בוקר

 

נעים להכיר

נפתח בהיכרות קצרה עם לאה, ועם התשובה לשאלה 'איך הגעת לזה בכלל?'.
"הגעתי לתחביב בעיקר משתי סיבות, הראשונה היא הטיולים עם ההורים מגיל צעיר שבהם אבא שלי היה מספר לי על כל סוג של מטוס שאנחנו טסים בו, משווה ביניהם וכו', מה שנתן לי רקע על תעופה אזרחית, והשנייה היא השירות בחיל האוויר שפתח אותי לעולם התעופה הצבאית ולסוגי כלי הטיס שקיימים בה, בארץ ובחו"ל."

לאה נחשבת ספוטרית יחסית "טריה", וזאת כי בזמן השירות הצבאי בחיל האוויר לא היו לה הרבה אפשרויות לצאת ולצלם במקומות אזרחיים, וכמובן גם בבסיס יכולת הצילום היא אפסית. באפריל 2018 היתה לה טיסה לאנגליה שבמהלכה צילמה כל מה שרק אפשר, ואולי זו בעצם אבן הדרך המשמעותית הראשונה שלה בתחום הספוטינג.

 

פיאג'ו איטלקי בנתב"ג

איפה ומתי?

למרות שרוב הספוטרים שאני מכיר יודעים להגיע למקום הטוב ביותר כדי לצוד מטוס ספציפי, לכל ספוטר יש את הפינה המועדפת עליו, או כפי שלאה מספרת: "אחד המקומות האהובים עליי לספוטינג הוא הבמה בנתב"ג, מכיוון שהיא קלה יחסית להגעה, פתוחה תמיד, ללא בעיות מצד בטחון השדה וכו', לעומת מקומות כמו הגשר שבהם יכולים לגשת ולשאול מה אני עושה פה, אבל אני מקבלת בברכה כל מקום חדש שאני מגלה, למשל לא מזמן גיליתי את מקורות ולנחיתות על 30 שלא רואים מהבמה זה מקום נהדר :)". בתקופה בה לאה היתה בחופשת השחרור ועד שנקלטה במקום עבודתה, ניתן היה לפגוש אותה פעמים רבות בעמדת הצילום בנתב"ג, כמעט בכל מזג-אוויר ולדברי לאה – כ- 20 שעות בשבוע. אין ספק שזה בילוי נהדר עבור ספוטר עם הרבה זמן פנוי!

מפגן ח"א בטקס סיום קורס טיס

הישגים ושאיפות

"ההישג הכי גדול כספוטרית הוא שהצלחתי לתפוס 6 מטוסים צבאיים שונים בנתב"ג: ראם (707 של חה"א), ביצ'קראפט של הנייבי, 737 של חיל האוויר האמריקאי, פאלקון של חיל האוויר האיטלקי וקאסה C295 וA319 שניהם של חיל האוויר הצ'כי, הA319 זה זה שהביא את נשיא צ'כיה, מקווה שיהיו עוד :)", כך מספרת לאה, ובאותה נשימה לא מתביישת לספר על מטוסים שהיא לא הצליחה לתפוס: "ההחמצות המשמעותיות ביותר היו הA340 של שלדון, הC17 ו-C130 למיניהם שהגיעו, אמריקאיים וקנדים, והמטוס של אנג'לה מרקל, מקווה עוד לתפוס אותם.".

כמו ספוטרים רבים אחרים, גם ללאה יש שאיפות בתחום: לתפוס את המטוסים הכי גדולים שקיימים, הבלוגה, הדרימליפטר, ובעיקר את האנטונוב an-225 עם ששת המנועים. בנוסף: "יש ארבעה שדות תעופה שהייתי רוצה לנסוע לצלם בהם, שהם סכיפהול, הית'רו, LAX וJFK." (בהצלחה!)

מצלמה, עדשות ושאר ירקות

במלחמה האינסופית בין ניקון לקנון לאה בכלל לא משתתפת, היא מצוידת במצלמת Sony ILCA-99M2 (מאז שה-Sony SLT-A77V סיימה את חייה), עם סט עדשות מכובד הכולל עדשה רחבה שמתאימה לצילום מטוסים על הקרקע  (Sony 28-75), עדשה לצילום ספוטינג סטנדרטי (Sony G SSM 70-300) ועדשה לטווח רחוק או מטוסים קטנים (Tamron 150-600).
כששאלתי על מחלת ה"שידרוגיטיס אובססיטיס" שנדבקים בה די מהר, לא הצלחתי לקבל תשובה שהניחה את דעתי, אבל הרושם שלי הוא שהיא בינתיים די מסודרת בנושא.
את התמונות שלאה מצלמת עם העדשות הנ"ל היא מעלה באופן קבוע לפייסבוק ולפרופיל שלה באתר GuruShots, מדי פעם גם שולחת תמונות בקבוצות בוואטסאפ. מתכננת בעתיד הקרוב לפתוח בלוג אישי בצורה מסודרת ולהעלות לשם הכל כדי שיהיה נגיש גם למי שלא נוח בפורומים האחרים.

מסר אישי

כששאלתי את לאה אם יש לה משהו לומר לקהל הרחב (או בעצם לקהילת הספוטרים), היא לקחה קצת זמן ובסוף אמרה: "זה לא משנה מי אתם ומאיפה באתם, אם יש לכם אהבה למטוסים, נצלו כל זמן אפשרי לצאת, לצלם ולהתמיד עם התחביב הזה", ועוד משהו קטן – "ספוטינג בחו"ל יכול להיות הדובדבן שבקצפת, ואפילו הגלידה כולה…".

אנטונוב 132 בטיול ספוטינג בלרנקה
פורסם ב

סיורי ספוטינג סביב נתב"ג

חובבי התעופה ה"שרופים" מכירים את כל הנקודות הטובות שמהן ניתן לצפות בהמראות ונחיתות, הם מגיעים בזמן הנכון למקום הנכון כדי לתפוס את המטוס שחסר להם באוסף או סתם כדי להתענג שוב ושוב מצפיה בהמראה או נחיתה של המטוס האהוב עליהם.

מי שאינו חי את התחום ביום-יום יכול להצטרף לאחד מסיורי הספוטינג שניתן למצוא ברשת (בתשלום), או להרכיב לעצמו מסלול סיור (ברכב) ולבלות זמן איכות עם משפחה, חברים וכמובן – מטוסים.
כאן תוכלו למצוא את כל המידע הדרוש כדי לתכנן סיור ספוטינג שמתאים לכם, בחינם ובלו"ז שנוח לכם.

איפה נוחתים? מאיפה ממריאים?

בשדה התעופה בן-גוריון יש שלשה מסלולים פעילים, מתוכם – מרבית ההמראות מתבצעות ממסלול 26 (המסלול הצפוני שממנו ממריאים מערבה), והנחיתות מתפלגות סביב היממה על שני המסלולים האחרים – 21 שהוא המסלול המזרחי (נחיתות מצפון לדרום) ו-30 שהוא המסלול הדרומי (נחיתות ממזרח למערב).

לפני שיוצאים ומתמקמים, בודקים באתר או באפליקציה FlightRadar24 (או כל אתר אחר שמראה נחיתות והמראות) ולפי כיווני הנחיתות נבחר את נקודות התצפית (מומלץ לקרוא את הסקירה המלאה של הנקודות).

כאשר הנחיתות הן על מסלול 30 (המטוסים עושים סיבוב מעל מודיעין ומגיעים ממזרח) מומלץ להגיע לאיזור אולם האירועים באיירפורט-סיטי (לרוב יש מקומות החניה) או לתחנת האוטובוס בצומת אל-על (ניתן להעמיד בצד שני כלי רכב).

כאשר הנחיתות הן על 21 (מצפון לדרום) – אפשר להתמקם בכניסה למושב בני-עטרות בשעות הבוקר או בחניית השופרסל  של יהוד אחרי הצהרים.

עבור ההמראות מומלץ להגיע למרפסת התצפית בנתב"ג, חלופה נוספת היא גשר צפריה.

חשוב לזכור שיש "שעות מתות" בהן יש המראות בודדת במשך זמן רב, ויש שעות מאוד פעילות – הזמנים משתנים בין הימים ובין עונות השנה. ככלל – מומלץ לבדוק בלוח ההמראות והנחיתות מה צפוי באותו יום.

מה להביא? עם מי לבוא?

בסופו של דבר, מטוס ממריא או נוחת זו חוויה שתגרום להתרגשות כמעט אצל כל אחד. סיור ספוטינג יכול למלא שעתיים של שעמום לילדים קטנים, חלופה לזמן בהייה במחשב לילדים היותר גדולים ואפילו בילוי רומנטי בערב לקולו של מטוס ממריא ולמראה המנורות המהבהות של המטוס והמסלול.

לספוטינג ביום מומלץ מאוד להצטייד בכובע בכובע (רוב המקומות אינם מוצלים), מים וחטיפים או משהו לנשנש. חשוב מאוד לאסוף את הזבל כדי שאחרים יהנו מהמקומות כמו שאתם נהניתם.

לחובבי הצילום – כדאי להביא מצלמה עם עדשה לצילום מרחוק (עדשת טלה) ולשאר הצופים – משקפת היא יופי של "מגביר חוויה". מי שרוצה להשאר זמ רב במקום אחד – אפשר ורצוי להביא כסאות מתקפלים, ואפילו שמשיה, למעט לבמת התצפית בנתב"ג ששם יש איסור להעלות כסאות (חבל!).

סיורי ספוטינג מודרכים

כפי שציינתי בפתיח, ניתן להצטרף לסיורים מודרכים סביב נתב"ג, חיפוש ברשת יעלה כמה תוצאות כאלה. אני חושב שעדיף להרכיב סיור אישי לכל אחד בהתאם לזמן שמתאים לו ולכמות האנשים.
אם בכל זאת תרצו עזרה בתכנון של סיור כזה, או קיום סיור מודרך, אשמח לעזור.

כמובן שכל מי שמוצא אותי באחת מנקודות הספוטינג יזכה להסברים ומידע על המקום והמטוסים שרואים.

סיורים בתוך השדה עדיין לא קיימים לקהל הרחב כמו במספר שדות תעופה באירופה, אבל כולנו מקווים שגם זה יקרה.

 

 

פורסם ב

ספוטינג סביב נתב"ג – המדריך השלם

נמל התעופה הבינלאומי "בן-גוריון", ידוע גם בשם נתב"ג או TLV, הוא מוקד משיכה לספוטרים וחובבי תעופה מהארץ ומהעולם. בעבר הרחוק היתה בטרמינל הישן (טרמינל 1) מרפסת תצפית שממנה ניתן היה לראות מטוסים ממריאים ונוחתים, אך מטבע הדברים, המצב הבטחוני שלנו הביא לסגירתה.

נחיתות או המראות?

בין אם אתם חובבי המראות או נחיתות, חשוב לדעת היכן להתמקם, בעיקר ביחס למסלולים הפעילים באותו זמן. השאלה הראונה היא "על איזה מסלול נוחתים עכשיו?" (או "מאיזה מסלול ממריאים עכשיו?").

ככלל – המראות מתבצעות ממסלול 26, נחיתות מתבצעות על 30, 21 או 12, תלוי בכיוון הרוח ועוצמתה, בשילוב חלוקה שוויונית של רעש לישובי הסביבה. הדבר הפשוט ביותר הוא לבדוק באחד האפליקציות שמציגות בזמן אמת את תנועת המטוסים (FlightRadar24 היא כנראה הפופולרית ביותר), אפשר גם לבדוק את מידע ATIS העדכני באתר רשות שדות התעופה, (לצערי, לא תמיד האתר פעיל).

אחרי שהחלטנו מה רוצים לצלם, נשאר לבחור את המיקום המתאים והיום המתאים – לשם כך כדאי להציץ בגרפים שמתארים את כמות ההמראות והנחיתות.

כמובן שרצוי להתעדכן גם בזמני המראות או נחיתות בהתאם לנקודה הנבחרת.

נקודות ספוטינג לפי מסלולים

מסלול 03-21

נחיתות מצפון לדרום

המראות מ-21 הן דבר נדיר (היו בעבר כאשר 26 היה בשיפוצים) ולכן נעבור ישר לנחיתות.

בשעות הבוקר ניתן לצלם תמונות באיכות גבוהה בשדות של בני עטרות. לרוב המעבר לכלי רכב חסום (בסופו של דבר מדובר בשטח חקלאי פרטי), ולכן ההמלצה במקרה הזה היא לבדוק ואם לא ניתן להגיע. ברכב – אז אפשר ברגל.

בשעות אחה"צ אפשר לנסות לצלם מאיזור יהוד, חשוב להקפיד על צילום מטוסים בלבד.

מסלול 08-26

המראות ממזרח למערב

הנקודה הטובה ביותר לצפיה בהמראות ממסלול 26 (לכיוון מערב) היא במת התצפית שהוקמה על-ידי רשות שדות התעופה בחניון 26 (התמך המערבי), הנקודה מתאימה לצילום בכל שעות היממה.

זו הדרך לעמדת התצפית מהכניסה הראשית לנתב"ג

מקום תצפית נוסף שהיה פופולרי מאוד עד הקמת העמדה הוא תחנת הדלק בכניסה למושב צפריה, או גשר צפריה.

נחיתות ממזרח למערב

מסלול 26 משמש לנחיתות כאשר מסלול 12-30 סגור לצרכי תחזוקה או לפי חלוקת רעש שוויונית ובהתאם לכיוון הרוח. כאשר מסלול זה משמש לנחיתות, ניתן לצלם ממספר נקודות באיזור מושב בני עטרות, אך נדרשת מיומנות לתפוס את הרגע הנכון בין העצים, עמודי החשמל והמכוניות.

מסלול 12-30

המראות מדרום מזרח לצפון מערב

מסלול זה משמש להמראות כאשר 26 סגור לצרכי תחזוקה, המראות ממסלול 30 ניתן לצלם ממרפסת התצפית בנתב"ג ("הבמה" בחניון 26), מאיזור צפריה או מהשדות שממזרח לאור יהודה.

נחיתות מדרום מזרח לצפון מערב

מבחינה מעשית, נחיתות על 30 הן הדבר הנוח והפשוט ביותר לצילום. הסיבה לכך היא שניתן לדעת הרבה זמן מראש איזה מטוס מגיע בעזרת השימוש באפליקציה, וריבוי המקומות שניתן לצלם מהם לאורך ה"פיינל", החל מאיזור התעשיה של מודיעין, דרך תל-חדיד, כפר-טרומן, איירפורט-סיטי, צומת אל-על ו"מקורות". ישנם ספוטרים שאפילו מצלמים מהחניון הישן של טרמינל 1.

נחיתות ממערב למזרח

נחיתות ממערב למזרח מתרחשות לרוב בשבתות או כשיש רוח מזרחית חזקה. במקרה זה נקודת תצפית טובה היא מרפסת התצפית בתמך.

בוקר צהריים וערב

בשעות הבוקר של הקיץ השמש מסנוורת את העומדים במרפסת התצפית, אך מי ששולט בציוד שלו יכול להפיק תמונות מיוחדות, הנקודה העדיפה עלי בבוקר היא בני עטרות כשנוחתים על 21. לעומת זאת, למגיעים לבמת הצילום בשעות הצהריים, השמש נמצאת בזוית שמאפשת צילום ושיזוף בו-זמנית. לנחיתות על 21 בשעות האלה מומלץ להגיע לשדות של הישוב מגשימים.

צילומי ערב ולילה מהבמה הן חוויה מיוחדת, אבל לרוב יהיה קשה לצלם מטוס שגם ניתן לזהות אותו.

בטחון ומשטרה

צילום מטוסים הוא תחביב לגיטימי, נפוץ, חובק עולם, וגם מאתגר את מערכי הבטחון. צילום מטוסים אזרחיים אינו עבירה על החוק. אם בחרתם לצלם בסמוך לאיזור או מתקן בטחוני – סביר שתזכו לקבל ביקור של מערך האבטחה או המשטרה. חשוב להבין שהם עושים את עבודתם ולא באו כדי להציק לאף אחד בכוונה. יש להתנהג איתם בכבוד ובנימוס, להסביר מה אתם עושים ולמה, אפשר אפילו להראות מיוזמתכם מה צילמתם. יש סיכוי שתזכו בחיוך ובברכת "בהצלחה!" והם יעזבו אתכ לנפשכם. אם בכל זאת יתפתח עימות חשוב מאוד לא להגרר להסלמה.

מרבית המקומות שמהם מומלץ לצלם, בדגש על מרפסת הצילום בנתב"ג, הם מקומות חוקיים ואין בעיה לצלם שם.

 

פורסם ב

Spotting in Israel

Airplane spotting in Israel is a common hobby, there are many Israeli spotters that spend a lot of time around the civil airports and "hunt" the airplanes with their camera.

Important – it is strictly forbidden to take pictures of any military activity or military zones, so if you a see a sign that restricts photography – don't take out your camera there.

The biggest and busiest airport is TLV/LLBG – "Ben-Gurion airport", located near the city of Lod, about 20min from Tel-Aviv.
Ben-Gurion airport has 3 runways : 08-26, used mainly for takeoff (26), 03-21 used for landing (according to season, wind and hour), and 12-30 that used both for landing and takeoff (again, according to season. wind and hour).

There are several good location for spotting airplanes around Ben-Gurion airport, here are the best three:

  1. A new spotting place located in parking lot No. 26 (also known as "Temech-Maaravi") – you can get there by car, or take the train from Tel-aviv (or Modiin) to the airport and then the free internal shuttle. It's an official spotting point, and has a good view on RWY 26 takeoffs or RWY 12 landings.
  2. "Airport-City" parking – a business area located East of the airport, it's a very good location for landings on RWY 30.
  3. Bnei-Atarot is a Moshav located North-East to the airport and it's a good location for landing on RWY 21 in the morning, until 13:00, due to the position of the sun.

There was also an airport in Tel-Aviv it's the Sde-Dov airport (SDV/LLSD), located near Reading Power Station, and has a nice promenade with a small bridge that gives a good view on the single runway.
**update: Sde -Dov is not active since 1-JUL-2019, and will be replace by new buildings**

פורסם ב

התמך מת, יחי התמך החדש!

לפני כשנה כתבתי כאן על נקודת ספוטינג שנקראת "התמך המערבי", הדברים נכתבו אז, בימיו האחרונים של התמך כנקודת ספוטינג לצילום המראות ונחיתות מהמקום הטוב ביותר בנתב"ג, למעט כמובן, בתוך השדה עצמו.
השנה, בערב חג הפסח התבשרנו כי מאמצי הספוטרים בהתנהלותם מול רשות שדות התעופה נשאו פרי, ובקצה של המגרש הענק הוקמה במת תצפית בהמראות ונחיתות בחניון 26 של נמל התעופה על-שם בן-גוריון (נתב"ג).

הפוסט הזה נכתב בעיקר כי הרבה אנשים שואלים "איך להגיע לבמת התצפית?" או "איפה נמצאת מרפסת התצפית?", אז אני מקווה שכאן תמצאו תשובה פשוטה.

הטוב

סוף סוף יש לנו מקום מסודר והכרה רשמית שמותר לצלם המראות ונחיתות בשדה התעופה. מדובר בנקודה נוחה להגעה, בשלב זה עם חניה צמודה ללא תשלום, שניתן לראות ממנה את כל מסלול 26 (להמראות) וחלק לא גדול ממסלול 12 (לנחיתות ברוח מזרחית).
למטרה זו הוקם מבנה מתכת מגודר שיכול להכיל ספוטרים עם ציודם, וגם משפחות מזדמנות שבאות לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה.

לפי דובר רשות שדות התעופה, קו האוטובוס הפנימי (השאטל) מאפשר לכל אחד להגיע למגרש החניה הסמוך לבמת הצילום (מגרש 26), נקווה שהסידור הזה ימשיך גם לאחר חג הפסח.

בימי חול המועד פסח הונחו במקום כובעי מצחיה, מטעם רשות שדות התעופה – מחווה מאוד נאה של הרשות לטובת חובבי התעופה והסקרנים.

הרע

עקב אילוצים שונים, בינהם כנראה אילוצי בטחון, הבמה הוקמה רחוק מהגדר, בנקודה שעמודי תאורה וקווי החשמל שלהם מפריעים מאוד לצלם את רגע הניתוק.
הבמה עצמה גם אינה מקורה ולכן בימי השמש הישראלית, ויש רבים כאלה, הספוטרים "ירוויחו" גם שיזוף נאה. אני מקווה שבעתיד יבצעו קירוי קל לעמדה הזו.

חסרון נוסף של הבמה הוא רגישות לצעדים, או בעיקר קפיצות על השטח העשוי מתכת. הרעש "מקלקל" את סרטוני הוידאו והרעידות משפיעות מאוד על מי שמצלם עם חצובה.

המכוער

כבר בימיה הראשונים נחשפנו לישראלי המכוער שהגיע לשם עם כל המשפחה, חסם ברכבו כלי רכב אחרים שעמדו שם, הרעיש, ליכלך (על אף שיש פחים במקום) והפריע. הילדים הקטנים שהיו שם השתעממו די מהר והחלו לקפוץ על הבמה. חבל שחויה כזו מגיעה גם לשם, ההנחה שלי היא שמיד לאחר חופשת הפסח תמונת המצב תשתנה ומי שיגיע לבמת התצפית יעשה זאת מתוך כוונה לצפות בהמראות ונחיתות ולא כדי לשרוף זמן בחופש.

איך מגיעים?

נוסעים לכיוון טרמינל 3, לאחר העיקול הגדול ימינה יש שילוט ל"איזור תפעול מערבי", נצמדים לשמאל וזורמים עם הכביש, מגיעים עד איזור "שער תמר", ופונים שמאלה בכיכר ("רחוב יעף"), מוצאים מקום לחנות בלי להפריע לאחרים, עולים עם הבמה, שולפים מצלמה ומחכים למטוס.

מפת הגעה לתמך המערבי

למגיעים ברכב – לכתוב ב-WAZE – "מרפסת תצפית המראות".
למגיעים בתחבורה ציבורית – אוטובוס או רכבת לטרמינל 3, להכנס פנימה ולחפש את שער 24, מיד אחרי השער יש הסעה ("שאטל" חינם) לחניון 26, לרדת בתחנה האחרונה של החניון וללכת 250מ' ברגל. הבעיה – אין לו"ז מסודר של ההסעה הזו.

החובה שלנו

רשות שדות התעופה עשתה צעד גדול מאוד לטובת הספוטרים, ואנחנו חייבים לפעול כדי לשמר את המצב ואף לשפרו!

מספר כללים שאם נקפיד עליהם, מובטח לנו מקום תצפית והנאה רבה לזמן ארוך:

  1. להשמע להוראות אנשי הבטחון – הם עושים עבודתם לשמירה על בטחון השדה, אין להם שום עניין למנוע מאיתנו לעמוד ולצלם שם.
  2. לשמור על המקום נקי, תקין ומסודר.
  3. לא לטפס על הגדר. נפילה ממנה, או כל פציעה במקום עלולה להביא לסגירתו.
  4. להגיע למקום מצוידים בשתיה, כובע, קרם הגנה, ושקיות לאיסוף אשפה. למרות שיש שם פחים – רצוי שניקח את האשפה איתנו.

תודה לרשות שדות התעופה, לספוטרים שפעלו ולחצו על הגורמים השונים, בתקווה להמשך שיתוף פעולה ושיפורים בהמשך!

מומלץ לעיין גם בסקירה מלאה של מקומות לתצפית על מטוסים סביב נתב"ג.

 

פורסם ב

ספוטינג מזדמן בלרנקה

לרנקה היא העיר השלישית בגודלה באי השכן, קפריסין. נמל התעופה הראשי של קפריסין נמצא בלרנקה, על שפת הים, ומיקומו מאפשר ספוטינג כמעט בכל השנה, ברוב שעות היום.

הנסיעה האחרונה שלי לקפריסין היתה לפאפוס, ולכן גם הטיסה הלוך וחזור היו לפאפוס ולא ללרנקה. יחד עם זאת, היה לי יום אחד פנוי שאותו החלטתי להקדיש לספוטינג בלרנקה. בדיעבד – זו היתה החלטה לא מוצלחת, ותיכף תבינו למה.

נהיגה ותחבורה ציבורית בקפריסין

עד 1960 קפריסין היתה קולוניה בריטית בים התיכון (מי שרוצה, יכול להתעמק בנושא), ולכן עד היום מתקיימים בה הרבה סטנדרטים בריטיים, כולל שקעי החשמל והנהיגה בצד שמאל. לתיירים הבריטים זה מאוד נוח, לאחרים קצת פחות. למרות שלא מעט אנשים שרגילים לנהוג בצד ימין, שוכרים רכב ונוהגים "הפוך", אני החלטתי לוותר על ההתנסות הזו ולהשתמש ככל האפשר בתחבורה ציבורית.

התחבורה הציבורית בקפריסין מבוססות על קווים איזוריים וקווים בינעירוניים. נסיעה איזורית בתוך אותו מחוז עולה 1.5 יורו, ולא משנה מה המרחק, נסיעה בינעירונית נעה בין 4 ל 10 יורו. אלא שחלוקה זו מבלבלת מעט, כי גם נסיעה מפאפוס לפוליס נחשבת איזורית, למרות שהיא נמשכת כשעה.

עד כמה שזה נשמע מוזר (או לא?) – אין אוטובוס ישיר מפאפוס ללרנקה. יש מפאפוס ללימסול, ומלימסול ללרנקה. יש גם 'שאטל' משדה התעופה של פאפוס לשדה התעופה של לרנקה, אבל השעות שלו מאוד לא נוחות. נסיעה מפאפוס ללרנקה נמשכת מעל שלוש שעות, בעיקר בגלל המתנה ממושכת בלימסול. למה? כי זה לוח הזמנים של האוטובוס.
על זה צריך להוסיף נסיעה לא ארוכה בקו 425 בתוך לרנקה מתחנת פיניקודס לתחנה הקרובה לחוף מקנזי.

כנראה שכבר הבנתם שחווית הנסיעה היא חלק מההחלטה הלא מוצלחת.

ספוטינג בחוף מקנזי

חוף מקנזי גובל בקצהו הצפון מזרחי של המסלול היחיד בלרנקה.

אם הרוח תהיה מערבית עד דרומית והנחיתות תהיינה ממזרח למערב (על מסלול 22) מובטחת חוויה מושלמת – רואים את המטוס מגיע ממזרח, אפשר להתכונן היטב ולצלם תמונות מלפנים, מהצד וקצת מאחור.

אפשר גם לנסות לטפס על בטונדת ניקוז שנמצאת ממש ליד הגדר ולתפוס נגיעות במסלול, או מטוסים שממתינים להמראה.

במקרה שלי, לצערי הרב, הרוח באותו יום היתה רוח מזרחית, ולכן הנחיתות היו על מסלול 04, מה שהותיר לי את האופציה לחפש תחבורה ל"חוף הכלבים" שנמצא בצד הדרומי/מערבי של השדה או לצלם המראות בזווית לא אידיאלית.

הייתי מוגבל בזמן (הייתי צריך לחזור לפאפוס באוטובוס האחרון – 18:30) ולכן העדפתי להשאר – וזה מה שאפשר לי לצלם את המטוס של UP, כי לקראת 17:00 השתנה כיוון הרוח ועברו לנחיתות על 22. אחרי UP היו שתי נחיתות נוספות שתפסתי.

איך להיערך נכון?

ספוטינג בלרנקה יכול להיות לא יקר, אם טסים מחוץ לעונת התיירות ומתאכסנים במלון זול ליד חוף מקנזי.

מלונות סבירים הם פלמינגו ומקנזי ביץ' הוטל. מי שבאמת רוצה להתפנק במלון איכותי, עם ארוחת בוקר טובה ונוף מעולה לים – יזמין חדר בקומה גבוהה במלון Ciao Stelio. ממוקם ליד פלמיגו, ממש על החוף, אפשר לשבת במרפסת ולצלם (קחו בחשבון שיש בקלייט בבוקר).

מבחינת טיסות – יש טיסות של א'גאן, סייפרוס אירוויז, ארקיע ואל-על, יש טיסות שכר ויש חברה נוספת שלא אזכיר עקב חוויה לא מוצלחת.
המלון המומלץ על-ידי ספוטרים קפריסאים ותיירי ספוטינג הוא מלון פלמינגו, אפשר לצלם מהמלון או לצעוד כמה מאות מטרים לקצה השדה. לינה בכל מלון אחר באיזור היא גם פתרון טוב, אוכלים ארוחת בוקר במלון, מצטיידים בכובע, קרם הגנה ומים ויוצאים. חוף מקנזי שופע מסעדות ובתי קפה, אלא שחלקם סגור מחוץ לעונה וארוחת צהריים תהיה כרוכה בצעידה לכיוון איזור פעיל יותר במרכז העיר, או שימוש במונית/אוטובוס.

חשוב להתעדכן בכיוון הרוח – אם הנחיתות הן ממערב למזרח – הפתרון הוא מונית לאיזור חוף הכלבים או מרכז הטניס. אוטובוס לשם הוא בתדירות לא מספיק גמישה.

אני אישית לא נתקלתי בכוחות הבטחון המקומיים, אבל יש מספר כלי רכב מסיירים בתוך השדה, וקראתי על מקרים שבהם המשטרה ביקשה להתרחק מהגדר.

פורסם ב

בכל גיל אפשר להתחיל – מבט לספוטר עם טוני גולדין

כדי להיות ספוטר לא צריך הכשרה מיוחדת, לא נדרשת תעודת הסמכה או מבחני קבלה. כל שנדרש הוא האהבה לצפיה בציפורי המתכת, מצלמה, סבלנות ואפשרות סבירה להגיע לנקודות התצפית.
רוב הספוטרים שפגשתי היו כאלה שמצאו זמן לקפוץ לאיזור נתב"ג לפני העבודה, אחרי העבודה, היו גם כאלה שויתרו על יום עבודה כדי להגיע. המשותף לכולם – הם הגיעו עצמאית, ברכב.

באחת הפעמים, כשעוד לא הכרתי חלק גדול מהספוטרים, פגשתי נער צעיר, שהגיע ל"מקורות", נקודה שלא ממש נוח להגיע אליה בתחבורה ציבורית, במיוחד ביום שישי, בשעות אחה"צ. בעודי מנסה לראות את המטוס שאמור להגיע, הוא כבר זיהה את סוג המטוס, חברת התעופה וידע לספר עוד פרטים אודות המטוס.
לאחר שיחה קצרה התברר שלנער הזה יש שותף שקט לתחביב – אביו, שמספק את שירות ההסעה ותומך בתחביב של בנו.

מי ולמה?

A330 Thomas Cookהנער הוא טוני גולדין, והוא פותח סדרה של כתבות "מבט לספוטר" שתתפרסמנה בבלוג הזה. טוני 'זכה' לפתוח את הסדרה לאחר שהיה הראשון לזהות ציפור בתמונה של איירבוס 330 של חברת תומס קוק שפרסמתי בפייסבוק ומוצגת בצד שמאל.

 

 

איך זה התחיל?

טוני מספר שכבר מילדות הוא אהב תעופה: "אני זוכר שכשהייתי בן ארבע, בערך, אבא שלי לקח אותי לטרמינל. סתם, בלי סיבה. מאז התחלתי להתעניין אבל ממש בקטנה.
בגיל 10, כשכבר טסתי כמה פעמים, התחלתי ממש להתעניין בזה. במשך כשנתיים, אבא שלי ואני נסענו לשדה התעופה בערך אחת לחודש, לתוך הטרמינל, ושילמנו על חנייה כל פעם מחדש.
בגיל 13 קיבלתי מצלמה וכבר ידעתי מה אני הולך לעשות איתה! מאז אני בשדה פעם בשבוע למשך שעתיים לפחות!", ואכן, מדי שבוע ניתן לראות את התמונות של טוני בדף הפייסבוק של קבוצת חובבי הספוטינג בישראל, חלק מהן ניתן לראות כאן או בחשבון האינסטגרם שלו.

דרך אגב, את התמונות של טוני קל לזהות בזכות הסמל הזה  שמופיע על התמונות שלו.

הישגים ושאיפות

כל ספוטר מתחיל בצילום כל מה שמופיע מול העדשה, בין אם זו נחיתה, המראה או טיסה מעל בית הספר בגובה רב, עם הזמן מתחילים להתמקד, והספוטרים צוברים "אוצרות" בדמות מטוסים נדירים, ארועים מיוחדים, או סדרות שלמות של חברות תעופה. ברשימת ההישגים של טוני אפשר למצוא את ארבעת מטוסי בראסלס-איירליינס בצביעה המיוחדת (טין-טין, השדים האדומים, טומורולנד ומגריט),מטוס השרד של נשיא ארה"ב(AirForce 1) מהביקור של דונלד טראמפ, C17 ומסוק "מארין 1", מאותו ארוע.
כששאלתי אותו על שאיפותיו בתחום – מככבים שם הכלים הכבדים – C5, אנטונוב 225 ולשפר תמונות של "איירפורס 1".

האהבה לתחום היא כה גדולה, עד שבמטס יום העצמאות לא ויתר על יציאה לצלם כשהוא חולה, עם חום…

טוני מצלם עם Canon 750d ועדשה Canon EF 75-300mm f/4-5.6 III, בתחום זה הוא שואף ל-1DX MK2 ולעדשה Canon EF 100-400mm f/4.5-5.6L IS II USM.

מפי הספוטר

בתום הסבב הפורמלי של שאלות ותשובות, ביקשתי מטוני כמה משפטים בסגנון חופשי : "בתור ספוטר, בגיל 13, יש לי הרבה קשיים. ראשית, אין לי שום דרך להגיע לשדה בדרך עצמאית אבל למזלי יש לי אבא ממש נחמד שדואג לזה שאגיע לכל מטוס מיוחד, וגם בלי סיבה מיוחדת. שנית, אני עדיין תלמיד בבית הספר. הימים היחידים שאני יכול לצלם בהם הם שישי לאחר שעות הלימודים, ובחופשים גם שישי בבוקר, בימי שבת ובימי חופשה שבהם אבא שלי לא עובד ואני לא לומד.".

כשנשאל "מה תרצה להיות בעוד עשר שנים?", ענה שהוא חושב על רפואה, אבל גם על רשיון טיס פרטי.

דבר העורך

כפי שצוין בפתיחה, זו כתבה ראשונה בקטגוריה "מבט לספוטר", היעד הוא לפרסם כתבה כזו אחת לחודש, על אחד הספוטרים שאני נפגש איתם בשטח. המטרה של כתבה זו והבאות אחריה, היא לתת נופך אישי על האנשים בקהילה המגוונת והרחבה הזו.

ספוטרים שמעוניינים להשתתף במיזם מוזמנים לפנות ולספר על עצמם בקצרה, מדי חודש אבחר ספוטר שסיפורו יעניין את הקהילה.

שתהיה לכולנו שנת ספוטינג טובה, עם הרבה תמונות בפוקוס, עננות קלה ושמיים כחולים ללא גלי חום.

פורסם ב

ספוטינג בפאפוס, מדריך לספוטר המזדמן

ספטמבר 2017, חופשה קצרה בקפריסין, ואם נדייק – חופשה במחוז פאפוס.
פאפוס הוא המחוז המערבי של קפריסין, ומתאפיין במזג אוויר מאוד דומה למישור החוף והשפלה בישראל. בפאפוס, העיר, יש נמל קטן, טירה קטנה, מספר אתרי עתיקות ו… שדה תעופה בינלאומי.

לקראת הנסיעה נאסף מידע רלוונטי (מבחינת ספוטינג, כמובן) על השדה, מקומות לצילום ותנועת המטוסים, מתוך כוונה להקצות יום אחד מהחופשה לתחביב הממכר הזה.

שדה התעופה של פאפוס (PFO)

בשדה יש מסלול אחד המשמש לנחיתות והמראות (29/11) ובאופן כללי מדובר בשדה דליל מבחינת נחיתות והמראות, ודליל במיוחד למי שמחפש לצוד את המטוסים הגדולים. מצד שני, לפעמים יש שם הפתעות כמו הנמר של Rossiya, או מטוסים נדירים אחרים.
חלקים מן השדה וסביבתו משמשים כבסיס צבאי ולכן הצילום באיזור עלול להביא למפגש לא נעים עם כוחות הבטחון, במיוחד כשמדובר בצלמים לא מקומיים. לפיכך, מומלץ לא להסתכן ולהסתפק בצילום מנקודה רחוקה יותר, ולהמנע מצילום לתוך השדה עצמו.

קיומו של מסלול אחד בלבד, מוביל באופן הגיוני לצילום של המראות, או נחיתות, אך לא בו-זמנית, כמובן – בתלות בכיוון הרוח. משבי רוח מצפון או מערב יגרמו לנחיתות והמראות ממסלול 29, רוח דרומית או מזרחית תוביל לנחיתות והמראות על 11.

טיסות סדירות וצ'ארטרים לפאפוס

לשדה התעופה של פאפוס מגיעות טיסות סדירות של TUS, Ryan, TUI, S7, Jet2, British Airways ובעונת הקיץ מספר חברות נוספות. מבדיקה של לוח הטיסות ניתן לראות שחלק מהנחיתות או ההמראות הן בערב, ולכן נשארים עם כ-10 טיסות בלבד בשעות האור. עבור מי שמצפה לכרטיס זכרון מלא במאות תמונות של מטוסים שאינם מגיעים לארץ, פאפוס אינו היעד הרלוונטי.

בעונת התיירות של פאפוס, מאמצע יוני עד סוף אוגוסט, ניתן לצפות בטיסות צ'ארטר מישראל במטוסים של ארקיע או מטוסים חכורים, אבל בשביל זה לא צריך להגיע לפאפוס 🙂

מי שישהה מספיק זמן יזכה לראות 747 של רוסיה, ומי שבאמת בעל מזל – אולי יראה את EI-XLD  בצביעת ראש הנמר, אני לצערי לא זכיתי לראות אותו, אבל שני אחרים כן, משום מה הטיסות האלה לא מופיעות כשמחפשים ב- FR24 לפי שדה היעד.

מקומות לספוטינג

נתחיל בעובדה שבקפריסין נוהגים בצד השני, כמו בבריטניה, כך שמי שלא רוצה להסתכן בכניסה לנתיב הלא נכון, מוותר על שכירת רכב ונאלץ להסתדר בתחבורה ציבורית או במוניות. לשניהם יש חסרונות – התחבורה הציבורית לא תביא בדיוק לנקודה הטובה ביותר, המונית אמנם תביא אל היעד, אבל כשתזמינו בטלפון מונית בחזרה למלון, יהיה קצת קשה להסביר לנהג המונית את המיקום (לא כולם מכירים שם את וואטסאפ).

ספוטינג בשעות הבוקר

כאשר ההמראות הן ממסלול 29, כדאי להתמקם בחלק הדרומי של חוף ירוסקיפו (Γεροσκήπου), במרחק שלא יגרום למפגש עם כוחות הבטחון, עד שעות הצהריים ניתן לצלם המראות, כשהשמש בזווית לא רעה (דרומית מזרחית לצלם והמטוס).
נחיתות בשעות הבוקר על 29 קצת יותר קשה לצלם מכיוון שהאיזור הסמוך למסלול הוא שטח צבאי ורצוי לא להסתובב שם עם מצלמה, במיוחד כזו שמושכת את העין.

אם הרוח היא מערבית/צפונית, הנחיתות תהיינה מעל הים ומנקודת חוף ירוסקיפו ניתן לצלם ממרחק קצר את המטוסים בגישה למסלול.

ספוטינג אחר-הצהריים

משעות הצהריים השמש נמצאת במיקום "לא נוח" מבחינת חוף ירוסקיפו, ולכן לנחיתות על 29 יש לעבור לחוף שנמצא ליד חורשת טימי. במקום יש מסעדת חוף נחמדה, אפשר לשבת בצל ולקפוץ החוץ כל פעם שמגיע מטוס. המרחק מנקודה זו למסלול הוא די גדול ומחייב שימוש בעדשת 300מ"מ לפחות, ובאופן ישיר המשמעות היא שבימים חמים מקבלים מטוסים מעוותים מגלי-חום, כפי שניתן, לדאבוני, לראות בתמונות הבאות.

תמונות מ-PFO

פורסם ב

קשה להיות ספוטר בישראל

מה בסך הכל ביקשנו?
להיות כמו מדינות אירופה, לשבת על הדשא הירוק ליד המסלולים ולצלם המראות ונחיתות כאוות נפשנו. זה הכל.

למה בישראל זה שונה?

כי ישראל באמת שונה.
ראשית – אין לנו דשא ירוק שמקיף את שדה התעופה!
שנית – נמל התעופה בן-גוריון (נתב"ג) שימש במשך שנים רבות גם כבסיס חיל האוויר, ולכן חלקים ממנו היו מוגדרים מתקן צבאי ואסורים לצילום, כך גם לגבי התעשייה האווירית.
שלישית – נתב"ג נחשב מתקן אסטרטגי וקיימים מעגלי הגנה ובטחון שונים שיש הגיון רב באי-חשיפתם.

הצד השני של המשוואה

כל מטוס שטס בשמיים נראה לעיני כל, אפשר לשבת באינספור מקומות סביב נתב"ג ולצלם מבלי שאיש ידע, גרוע מכך – כל כלי רכב שיש בו מצלמת כביש רחבת זוית קולט את הנעשה מעבר לגדר, שלא לדבר על מי שמצלם תוך כדי נסיעה בכוונה תחילה.

בתוך המציאות הזו נמצאים אנחנו, הספוטרים, חובבי צילום המטוסים. למרבית הספוטרים יש גבולות גזרה די ברורים, חלקם הגדול מסתפק במטוסים אזרחיים, ולאלה שמצלמים גם מטוסים צבאיים ידוע שאסור לצלם לתוך בסיס צבאי, ולרוב הם דואגים להעביר את התמונות לצנזורה לפני פרסום.

הגודל גם קובע

חובבי הצילום שהחליטו להשקיע בתחביב, הצטיידו במצלמה איכותית ועדשה ארוכת טווח שמאפשרת לצלם בפירוט רב, למרות שכיום טלפונים סלולריים לא מביישים את המצלמות הכבדות בכמות הפיקסלים. גם מהן ניתן לחלץ פרטים, והדבר יעיל כאשר לא רוצים שישימו לב למצלם. אלא שאנחנו לא שם. אנחנו לא מתחבאים, אנחנו בכוונה בולטים בשטח כי אין לנו מה להסתיר, ואז קורה הדבר הבא – עוברים ושבים רואים אדם עם מצלמה, יושב בחוץ, בחום ומצלם מטוסים. אם זה נראה להם חשוד, הם מדווחים למשטרה, או לאנשי הבטחון בשדה ואז אנחנו צריכים להיות במעמד של "מסביר הסברים". למזלנו, לרוב מפגשים כאלה מסתיימים בלא-כלום, והכותב יכול להעיד ממקור ראשון על שני מפגשים עם שוטרים שהסתיימו בהחלפת חוויות על עדשות ומצלמות.

למה להסתבך אם יש פתרון פשוט?

אם נבדוק מה בעצם הספוטרים רוצים, נראה שלא מדובר ביעד בלתי ניתן להשגה. הספוטרים רוצים לצלם מטוסים, במקום שבו ניתן לראות אותם ללא גלי-חום, רצוי לתפוס את רגע ההמראה ואת העשן ברגע הנגיעה במסלול, ובאופן כללי – לצלם בלי להפריע לאף אחד ובלי שאף אחד יפריע לספוטרים.

את כל זה ניתן ליישם בקלות על-ידי מרפסת-צפייה. היא יכולה להיות מסודרת, מאווררת (לא ממוזגת, כי מי ירצה לצלם דרך זכוכית?), עם ספסלים וצל ואפילו אפשר לפתוח שם עמדת קפה ושתיה.

"אין מקום"

קיימים מספר מקומות בנתב"ג שניתן להקים מקום כזה, בלי להסתבך עם מעבר אזרחים בשטח האווירי. הפשוט ביותר – שחזור מרפסת התצפית שהיתה בטרמינל 1 עד שנות ה-80. מקום אפשרי נוסף על גג המבנה שנמצא בקצה התמך המערבי, והאופציה שיכולה להפוך ללהיט לחובבי התעופה – הפיכת הג'מבו הנטוש למועדון ספוטרים ועמדת תצפית.

מקומות יש, לכל אחד מהם ניתן כמובן להעלות טיעוני-נגד ולהפיל את הרעיון. ההצעה העדכנית מדברת על מרפסת תצפית שתהיה על גג המלון שיוקם בנתב"ג. עד אז – נמשיך לאלתר מקומות, למשוך תשומת לב מיותרת, להתמודד עם החום והקוצים בקיץ, והשמיים הפתוחים עם הגשם בחורף.

פורסם ב

ספוטינג המראות בנתב"ג

נמל התעופה בן-גוריון, ממקום במרכז הארץ ומאפשר גישה נוחה גם ברכב פרטי וגם בתחבורה ציבורית, עבור הטסים, הנוחתים ומלוויהם. המצב פחות נוח לחובבי הספוטינג בישראל, במיוחד כאלה שרוצים לצלם את המטוס ברגע שבו הוא מנתק מגע מהמסלול.

המראות מ-26

מסלול ההמראה העיקרי של נתב"ג הוא מסלול 26. זהו המסלול שמתחיל בסמוך לבני-עטרות, ונמתח עד גשר צפריה, זהו המסלול הארוך ביותר בנתב"ג ולמעט מקרים חריגים, כל ההמראות מתקיימות ממנו.

עד לאחרונה (יוני 2017), התמך המערבי היה האיזור האהוב על מי שחיפש נקודות תצפית על המראות, אוהבי צילום מטוסים בנתב"ג, ובמיוחד ספוטרים אשר רצו לצלם את רגע ההמראה, אלא שכעת מתבצעות בו עבודות להקמת חניון, וכל גבעות העפר שאפשרו צפייה על המסלול, כבר לא קיימות. למעשה האיזור איבד את היתרון המשמעותי שלו, ולמעט הקירבה למסלול, הוא לא מהווה מוקד משיכה.

החלופה הבאה בתור היא גשר צפריה, אשר מתואר בפוסט נפרד, היתרון הגדול של הגשר – רואים את תחילת המסלול והמטוסים שממתינים להמראה – אפשר להתכונן ולצלם גם וידאו של המראות.

בסמוך לגשר צפריה יש שתי נקודות מעניינות – תחנת הדלק והכיכר מערבית לגשר. גם הן מתוארות שם בהרחבה.

צילום המטוסים על הקרקע, לפני תחילת ההמראה אפשרי מבית העלמין של יהוד, אך עקב הסמיכות לגדר של שדה התעופה, עלולים להתקל באנשי אבטחה שלא תמיד יהיו קואופרטיביים. חשוב לשים לב לשילוט על הגדר – אם מופיע איסור על צילום – יש להקפיד ולהשמע לכך.

המראות ממסלולים אחרים

לעיתים רחוקות, בעיקר עקב תנאי מזג-אוויר חריגים, תתבצענה המראות ממסלולים אחרים.

כאשר היו עבודות שיפוץ על מסלול 30 או 26, התבצעו כל ההמראות ממסלול 21 (דרומה), ניתן היה לצלם מצומת אל-על או מחלף לוד – מיקום בעייתי מבחינת חנייה.
המראות התקיימו גם ממסלול 08 (מסלול 26 בכיוון מזרחה), בעיקר במקרים של רוח מזרחית ערה, ניתן לצלם אותן מאיירפורט-סיטי, או צומת אל-על, אך מזג-האוויר היה לא ידידותי גם לצלמים.

יום כיף של ספוטינג

בימי החג הרבים שיש לנו אפשר לתכנן סיור ספוטינג באיזור נתב"ג. להציץ בלוח ההמראות של אותו יום ולהתחיל את הבוקר בצפריה או בבמת התצפית, לצפות בהמראות, ולהמשיך משם בין הנקודות השונות שמהן ניתן לראות נחיתות.

אם תשאלו "כמה זמן להשקיע?" זה תלוי כמה סבלנות יש לכם 🙂

פורסם ב

איזו עדשה מתאימה לספוטינג

יציאה לספוטינג היא חוויה, בוחרים מקום שממנו ניתן לראות המראות ונחיתות, בודקים מה השעות שבהן תנועת המטוסים רבה יותר ומתאימים את כיוון ההמתנה לפי מיקום השמש, כך שהצילומים יהיו על-פי הסגנון והטעם שלנו.

מתחילים לצלם, וכל מה שמתקבל הן תמונות כאלה:

למה זה קרה?
מפני שהשתמשנו בציוד שאינו תואם את מטרת הצילום, שלא לומר "צילמנו עם הטלפון…"

מצד שני, אפשר להגיע עם ציוד צילום מקצועי בשווי אלפי שקלים, ולגלות ש"בזכות" העדשה המפלצתית אי אפשר לצלם את כל המטוס אלא רק חלקים ממנו.

התאמת הציוד לתנאי הצילום

כאשר מצלמים בתוך שדה התעופה (מי שמורשה, או מי שבדרך למטוס), צילום בסמארטפון עשוי להניב תמונות יפהפיות. הסיבה לכך היא פשוטה – הסמארטפונים המודרניים מכילים מצלמה באיכות גבוהה מאוד, ובנוסף, מכילים מעבד תמונה שמבצע תיקונים רבים לתמונה והופך אותה לתמונה נעימה לעין. הטלפון יודע לטפל בגוונים, בתיקון האיזורים הבהירים והכהים ומאפשר לרוב זוית רחבה או צרה, שנותנת מענה למרבית המקרים של צילום נוף.

צילום באותה סיטואציה בעזרת מצלמה מקצועית (SLR), או ללא-מראה(מירורלס) עם עדשת טלה עצומה, יהיה רק לרעתנו, ולא נוכל לעשות עם ה"תותח" הזה כלום. למקרים הללו, של צילום בשדה התעופה עצמו, יש להצטייד בעדשת טווח ביניים (24-70 לפול פריים, 17-55 לקרופ), ואפילו בעדשה רחבה(14-24, או 10-18 בהתאמה) לקבלת אפקט הפרספקטיבה.

צילום ספוטינג קלאסי, בו מתמקמים ליד אחד המסלולים, מחייב שימוש בעדשת טלה (ארוכת מוקד), קבועה או זום, שתאפשר לנו לקבל את המטוס על מלוא הפריים, בשלבים השונים שבו הוא חולף לידינו. חשוב לוודא שהטווח של העדשה, דווקא בקצה הרחב שלה, יאפשר לתפוס את כל המטוס כשהוא בנקודה הקרובה ביותר אלינו.

לצורך ההמחשה, עדשת 150-600, או 200-500 לא תהיה אפקטיבית באיירפורט-סיטי מפני שהמטוסים יהיו קרובים מדי עבורה, ואילו התרחקות למקום בו כן ניתן להכניס את כל המטוס לתמונה, עלולה להוביל להופעת עיוותים הנובעים מגלי חום (במיוחד בקיץ הארוך שלנו).

המלצות וכללי אצבע

לצילום באיירפורט-סיטי, או מהתמך (בעבר, לצערנו) ניתן להסתפק בעדשת 70-300 (או 80-400) לחיישן קרופ בניקון, או בעדשה המשובחת 100-400 של קנון למצלמות קנון.

כאשר מתרחקים מקו המטוסים לאיזור צפריה, תל-חדיד או נקודות אחרות מרוחקות יותר, סביר ש- 300 לא תספיק, במיוחד כשמצלמים עם מצלמות פול-פריים, ולמקרים כאלה מביאים את התותחים הכבדים – 150-600 של סיגמא או טמרון, 200-500 של ניקון וכדומה.

חשוב להדגיש ששימוש במכפל עדשה אמנם מגדיל את האובייקט המצולם, אך פוגע באיכות ומוריד צמצם בהתאם ליחס ההגדלה.

פורסם ב

מקומות לצפייה בהמראות ונחיתות

"זה עושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה" (מאיר אריאל)

לראות מטוס ממריא זו באמת חוויה, העוצמה הזו, רעש המנועים, במיוחד כשמדובר ב-747, או ענק אחר, אבל גם להמראות של מטוסים קטנים יש את האופי המיוחד הזה. מעניין לבדוק למה המראה של מטוס גורמת להרגשה טובה, ואני לא מדבר רק על חובבי ספוטינג.

כנראה שההתחלה נעוצה באותה תנועה של אמא (או אבא) עם כפית ירקות מרוסקים אל פיו של התינוק, תוך משיכה של המילה "אווירון…", אך למעשה, כל דבר שהוא אינו חלק משגרת היום הופך לנושא בעל עניין.
גם היום, כשטיסה לחו"ל או לאילת אינה דבר נדיר, ומשפחות רבות יוצאות לחופשה בטיסה, עדיין צפייה בהמראה או נחיתה אינה דבר שגרתי, הרי לא לכולנו יש מרפסת שצופה על נתב"ג.

עבור חלק מאוהבי המטוסים, זה כלל לא משנה מה המריא הרגע או ינחת בעוד מספר דקות, העיקר שיש לו כנפיים והוא טס. זה יכול להיות אולטרא-לייט, באקאיי, מטוס עם מדחפים או סילון ענק. אחרים בוחרים להתמקד בנתח כזה או אחר של כלי הטיס, ויש "אספנים" שמתעדכנים מדי יום ברכישה חדשה של חברת תעופה, צביעה חדשה של מטוס, או הגעה של מטוס נדיר (נשיא ארה"ב, ב"אייר-פורס 1" למשל).

בישראל קצת קשה להיות ספוטר, בנתב"ג, או בכל שדה אחר אין "מרפסת צפייה", וגם הגישה לנקודות צפיה מחוץ לשדה, לא תמיד נוחה או אפשרית, שלא לדבר על צילום כלי-טיס צבאיים אשר מהווה בעיה בטחונית.

*** עדכון : אפריל 2018 – במת ספוטינג הוקמה בתמך המערבי ***

למזלנו, הספוטרים, שדות התעופה בישראל נמצאים בקרבת ישובים וכבישים שמאפשרים בכל-זאת להתמקם, לפעמים אפילו בנוחות, לצפות בהמראות או נחיתות ולצלם מטוסים להנאתנו.

נקודות צפייה במטוסים ממריאים ונוחתים בנתב"ג

גשר צפריה – המראות מ-26 או 30, נחיתות על 12

צומת אל-על או מקורות – נחיתות על 30

תל-חדיד – נקודה קצת מרוחקת, אבל מאפשרת זויות מעניינות למטוסים נוחתים.

בני עטרות או חניון השופרסל ביהוד – לנחיתות על 21

במת התצפית בתמך המערבי – המראות 26/30, נחיתות 12, לעיתים שניתן לראות התחלה של המראות 12.
לפני שמגיעים לנתב"ג – מומלץ להציץ בלו"ז נחיתות (או המראות) כדי לדעת מה מצפה לכם.

(בכל קישור ניתן לראות תמונות שצולמו מהמקום, הוראות הגעה והסבר קצר על המקום)

מרבית רודפי המטוסים מתרכזים סביב נתב"ג, אך גם שדה דב בתל-אביב ושדה התעופה של אילת מהווים מוקד משיכה.

מומלץ לעיין גם בסקירה החדשה של מקומות לתצפית על המראות ונחיתות.

פורסם ב

גשר צפריה

קצת רקע

צַפְרִיָּה הוא מושב דתי של הפועל המזרחי באזור המרכז ליד נמל תעופה בן-גוריון, השייך למועצה אזורית עמק לוד. אנשי המושב הוותיקים עובדי אדמה (גידולי גפנים) ובעלי משק חי (רפת, דירים וגידול דבורים). כיום כמעט ואין עובדי חקלאות במושב.

היישוב הוקם בשנת 1949 על חלק מאדמות הכפר הערבי ספריא, שחרב במלחמת העצמאות ועל שמו נקרא היישוב. תחילה נקרא המושב "ספריה א'" ו"כפר צפריה". המושב הוקם על ידי עולים מצ'כוסלובקיה, פולין והונגריה כשהמרכיב ההונגרי היה דומיננטי בו. בשנת 1994 הופקעו מהמושב 640 דונם לצורך הרחבת נמל תעופה בן-גוריון. [מקור : ויקיפדיה, יוני 2017]

ספוטינג בצפריה

בזכות מיקום הישוב, בסמוך לנמל התעופה בן-גוריון, הפכו מספר נקודות בסביבות הישוב לנקודות תצפית וצילום מטוסים אהובות במיוחד על ספוטרים בישראל, ניתן למצוא אותם (אותנו…) יושבים ברכב, מחוברים לאפליקציה וקופצים עם המצלמה לכל מטוס שנוחת או ממריא על מסלול 30/12 או 26.

בעבר, היו מתקני כושר ורחבת חניה סלולה מעברו השני הכביש, אך עקב שימוש לא ראוי של המבקרים במקום (השלכת אשפה והשחתת מתקנים), כמו גם הוראות אנשי הבטחון של השדה (קרבה למסלול ומקרים של סינוור לייזר), נסגר המתחם שמלכתחילה היה בבעלות רשות שדות התעופה. כיום נותרו שלשה מקומות מתאימים לספוטינג, וכרגיל, לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות.

תחנת הדלק צפריה

התחנה ממוקמת על כביש ממש בכניסה לישוב, לרוב, ניתן לחנות שם את הרכב ללא בעיה ולצלם מתוך התחנה את ההמראות. התמונה של אייר-פורס-1 צולמה מתחנת הדלק בביקור של הנשיא טראמפ.

AirForce 1

היתרון הגדול של מיקום זה – בזמן ההמתנה למטוס ספציפי, ניתן להנות מהצל שיש בתחנה.
קישור למפת גוגל של תחנת הדלק

גשר צפריה

הגשר נמצא מעט מערבית מתחנת הדלק, ניתן לחנות בתחנת הדלק ולצעוד כמה עשרות מטרים לראש הגשר. מהגשר ניתן לראות היטב את כל המסלול, כולל מטוסים המסיעים לקראת המראה וכמובן המראות מלאות ממסלול 26.

לנקודה זו שני חסרונות עיקריים:

  1. ב"זכות" מיקומה, כמעט בקו ישר למסלול, יש גלי חום רבים, שגורמים לטשטוש התמונות בצילומים שמתבצעים עם עדשת טלה לתחילת המסלול.
  2. המדרכה המוגנת נמצאת בצד הדרומי של הכביש, וכל מעבר משאית על הכביש חוסם את שדה הראיה. עמידה בצד הצפוני של הגשר מסוכנת מאוד, וכמובן אסורה.

מעגל התנועה לפני כביש 412

כשממשיכים מערבה מתחנת הדלק, או הגשר, בכביש 4404, מגיעים למעגל תנועה קטן, שמשני צידיו אפשר להחנות שניים או שלשה כלי רכב, ולהמתין…
נקודה זו נמצאת בקו ישר עם המשך מסלול 30, ועם קצת יצירתיות אפשר לצלם משם תמונות מאוד מיוחדות, גם בלילה.

סיור ספוטינג

את הנקודות הנ"ל, כמו נקודות נוספות שמתוארות באתר הזה, ניתן לשלב בסיור ספוטינג של מספר שעות ולהעביר זמן איכות עם משפחה או חברים. סיור כזה יהיה כמובן ברכב, ולכן מרבית המקומות המתאימים לצילום נבחרו בסמוך לאיזורים בהם מותר לחנות.

 

פורסם ב

גם זה סוג של ספוטינג

ספוטר אמיתי לא יצלם מטוס אם לא ניתן לזהות את מזהה הרישום שלו, אבל יש רגעים שבהם גובר הצלם על הספוטר, ומקליקים כשיש סיכוי לפריים מיוחד.

תמונות אלה צולמו מתל-חדיד, המקום נמצא לצד כביש 444, ומאפשר צפיה ממרחק על נתב"ג, מטוסים שמגיעים לפיינל על מסלול 30, ואם יש מזל – אפשר לתפוס מטוס חולף "ליד" הירח בדרך לנחיתה, או, כמו תמונות אלה  – "ליד" השמש לאחר ההמראה.

פורסם ב

ספוטינג נחיתות על 30

מסלול 30 בנתב"ג הוא המסלול עליו מתבצעות נחיתות כאשר יש רוח מערבית.
לרוב, מדובר בשעות אחר-הצהריים והערב.

4X-ELB

החלום הרטוב של כל חובב צילום מטוסים, הוא לצלם את המטוסים בנתב"ג, ממש בנתב"ג, בין המסלולים. לצערם של חובבי הספוטינג בישראל, הדבר אינו אפשרי, אבל יש כמה חלופות לא רעות.

ישנן שלוש נקודות מומלצות לצילום נחיתות על המסלול הזה, לכל אחת יש את היתרונות והחסרונות שלה.

תל חדיד

למגיעים מאיזור מודיעין – פונים מכביש 443 לכביש 444, עוברים את הכניסה לכביש 6, ואת הרמזור שאחריה, ופונים ימינה לפי השילוט לתל-חדיד. עולים בשביל עפר למישור פתוח, חונים בצד ושולפים את המצלמה.

המטוסים מגיעים ממזרח לאחר שעשו הקפה והם בקו ישיר למסלול.

יתרונות – אף אחד לא יבוא לשאול שאלות, חניה אינסופית.

חסרונות – לא תמיד הזווית של המטוס תניב תמונה טובה.

צומת אל-על

המפגש של כביש 40 וכביש 46. מעמידים את הרכב אחרי תחנת האוטובוס ומתקדמים קצת מעבר לשילוט כדי שלא יפריע.

המטוסים ממש בישורת האחרונה לפני הנחיתה, מגיעים מאוד נמוך.

יתרונות – רואים את המטוס מעל איירפורט-סיטי ואפשר להתכונן היטב.

חסרונות – עמודי תאורה וקווי חשמל שמפריעים לפעמים, ולא בטוח שמותר לעמוד שם שלא במצב חירום של הרכב.

דוגמאות לתמונות מצומת אל-על

איירפורט-סיטי

מעשית – ממש כמו צומת אל-על, ללא הסיכון בהעמדת הרכב במקום לא חוקי, מפסידים כמה מטרים של גובה ביחס לצומת אל-על.

פורסם ב

התמך המערבי

ספוטינג בנתב"ג

אחת הנקודות האהובות על ספוטרים בנתב"ג היא איזור התמך המערבי.
נכון לכתיבת שורות אלה, מדובר בשטח שיוכשר כמגרש חניה ולכן מתקיימות בו עבודות עפר שמשנות את פניו כמעט מדי יום.

מדובר באיזור שאין איסור להגיע אליו, או לצלם ממנו, אבל בגלל הקירבה לגדר ה"אמיתית" של השדה, מעת לעת יגיעו אנשי בטחון וישאלו למעשיכם שם.

מנסיון, ביקור אנשי הבטחון מסתיים ב"שלום שלום" ברגע שהם מבינים שזה אנחנו, שרוטי הספוטינג.

איך מגיעים?

נוסעים לכיוון טרמינל 3, לאחר העיקול הגדול ימינה יש שילוט ל"איזור תפעול מערבי", נצמדים לשמאל וזורמים עם הכביש, מגיעים עד איזור "שער תמר", או "רחוב יעף", מוצאים מקום לחנות בלי להפריע לעובדים שם שולפים מצלמה ומחכים למטוס.

מפת הגעה לתמך המערבי
צילום מסך והוראות הגעה מתוך מפות גוגל

התמך – נכון ליולי 2017

לצערנו הרב, המקום כבר לא כל-כך אטרקטיבי. מתקיימות שם עבודות להכשרת מגרש חניה, ולמעט הקרבה היחסית למסלול 26-08 אין לו יתרון, ואפילו יש לו חסרון ביחס לצפריה – הגדר הגבוהה לא מאפשרת לצלם את המטוס בשניות שלאחר הניתוק מהקרקע.

פורסם ב

ספוטינג ברחבי הרשת

ספוטניג הוא תחביב די נפוץ, והעדות לכך היא קבוצות דיון ושיתוף רבות, ברמות מגוונות של מקצועיות, קבוצות פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות.

בחלקן, הקבוצות הללו פעילות מאוד, ואחרות דוממות חודשים רבים ואף שנים.

פורומים

ניתן למצוא פורומים סגורים ופתוחים ב"תפוז", פרש ואחרים.

פייסבוק

קיימות שתי קבוצות פייסבוק פעילות מאוד – "חובבי ספוטינג" ו"ישראספוטינג", ויש קבוצות שהן פחות פעילות.

אינסטגרם

קיימים דפי אינסטגרם רבים, בעתיד אולי נעשה כאן רשימה.

ישנן מספר קבוצות וואטסאפ שהחברים בהן מעדכנים על מפגשי ספוטרים וארועים מיוחדים, מדובר בקבוצות סגורות, כך שלא ניתן לפרסם אותן.

פורסם ב

מה צריך כדי לצאת לספוטינג הראשון?

זה מתחיל בתמונה מדהימה של מטוס שרואים בפייסבוק, קצת אחרי זה מחליטים שגם אנחנו רוצים ויכולים לצלם תמונה כזו.

מצטיידים בטלפון הסלולרי המשוכלל שלנו ויוצאים. ספוטינג ראשון!
נוסעים למקום שבו אפשר לראות מטוסים ממריאים או נוחתים, למשל, תחנת הדלק צפריה או אירפורט סיטי.

יושבים ברכב, מחכים, מחכים, מחכים והנה הוא בא, גדול, מרעיש, וגם מהיר…

שולפים את הסלולרי, מצלמים ו…

מגלים שיש לנו משהו שנראה כמו אייקון מטושטש של מטוס. קצת פאדיחה להעלות אותו לפייסבוק, נכון?

ציוד מינימלי

כדי לצלם מטוסים צריך קצת ידע בצילום.
למה קצת? כי רוב המצלמות עושות היום עבודה נפלאה במצבים האוטומטיים למינהם, ולכן צריך מצלמה דיגיטלית טובה, שיכולה "לעשות זום" ולהגדיל פי 8 ממה שרואים בעין.

לא חייבים לצלם עם SLR, ויש הרבה מצלמות קומפקטיות בשוק שיש להן יכולות מדהימות (בשלב זה אני מעדיף לא להכנס לדגמים ולפתוח ויכוח אינסופי). מי שכן מצויד ב- SLR, כדאי שתהיה לו עדשה בטווח של 70-200 כשהמצלמה עם חיישן 'קרופ', ורצוי אף יותר כאשר מדובר בחיישן פול-פריים.

חוץ ממצלמה – כדאי להתקין אפליקציה שעוזרת להתמצא במטוסים שעומדים לנחות או להמריא, הפופולרית ביותר היא FightRadar24 אבל יש גם אחרות, אחרת עלולים לשבת שעות במקום הלא נכון ולהתייבש, תרתי משמע.

חשוב להצטייד במים, כובע וסבלנות.

לבד או ביחד?

קימת התלבטות האם לצאת לצלם לבד או עם שותפים לתחביב. זו שאלה מאוד אישית ותלויה בספוטר ובחבריו, כאשר אתם לבד – אתם מנהלים לעצמכם את הזמן ומחליטים מה לצלם ומה לא. כאשר אתם בחבורה – זו הזדמנות לשאול וללמוד מהוותיקים יותר, אך יש גם אלמנט של תחרות ו"למי יש גדול יותר" (עדשה כמובן).

לאן להגיע?

בתור התחלה – המקום המוצלח לנחיתות בשעות אחה"צ הוא צומת אל-על (כביש 40/46), ולהמראות ברוב שעות היום- גשר צפריה.

שני המקומות מאפשרים גמישות רבה מבחינת חניה, זוית צילום ומספיק זמן הערכות מהרגע שמבינים שהמטוס מגיע.

ניתן לראות נחיתות גם על מסלול 21 (צפון-דרום), תלוי בשעות היום והרוח, הנקודה הטובה היא במושב בני עטרות עד הצהריים והחניה של שופר-סל אחרי הצהרים.

מצלמים

כלל אצבע לצילומי "טלה" (TELE) – זמן החשיפה הוא כאורך המוקד של העדשה, בצילום עם עדשה באורך מוקד 300מ"מ, מומלץ לצלם במהירות תריס של 1/320 לפחות, ואם זה חיישן קרופ, אז 1/500 (כי העדשה היא באורך מוקד אפקטיבי של 450).
אפשר לשחק עם הרגישות (ISO), אבל לא להשתולל, אחרת יורדים באיכות.

היתרון הגדול של המצלמה הדיגיטלית – רואים תוצאה מיידית ואין צורך לשלם על כל תמונה כמו בעידן הפילם, לכן – לפני שמתחילים, צלמו 3-5 תמונות של שמיים, בהגדרות שונות של צמצם, מהירות ורגישות, כדי לראות מה הנתונים שנותנים את גוון השמיים הכי טוב.

בנתונים הללו נסו לצלם מטוס, כדי לראות כמה הוא יוצא חד או מרוח בגלל מהירות החשיפה, ואז תגיעו לטווח המתאים ביותר עבורכם.

מה עושים עם התמונות?

מגיעים הביתה, מורידים למחשב, מתחילים לסנן את הגרועות, עוברים לסנן את המוצלחות פחות, ממשיכים עם הבינוניות, והטובות פחות, עד שמגיעים ל 10 תמונות שהן מצוינות, מתוכן בוחרים 7-8, חותכים, מיישרים, מוסיפים סימן מים כדי שלא יגנבו לכם את התמונה ורצים לספר לחבר'ה (פייסבוק, וואטסאפ, אינסטגרם…).

בהצלחה!

פורסם ב

עלינו לאוויר

ברוכים הבאים!
פוסט ראשון (די בנאלי), בבלוג הספוטינג שלי.

זה המקום שבו תפורסמנה תמונות של מטוסים בישראל, או של צלמים ישראליים מרחבי העולם.

כל תמונה תפורסם עם קרדיט מלא לצלם (כולל קישור לאתר הפרטי שלו, אם יש), לאחר סינון מינימלי של אחד העורכים.

כמובן שהתמונות חייבות להיות מקוריות ובבעלות הצלם.

זהו, יצאנו לדרך, הבלוג יעבור כמה וכמה שינויים, גם מבחינת עיצוב וגם תוכן. שיהיה לנו בהצלחה!